תשובה דעת רבינו שאפי' כתובה בידה צריכה לישבע כך שלא נחלק בין שבאה לגבות מתנאי ב"ד או שכתובתה בידה בסגנון אחד משביעין לה ונ"ל טעמו של רבינו דבשלמא מלוה שבא בשטר שבידו אין משביעין אותו אלא שלא נפרע כיון דמכירה או מחילה ללוה לא שכיחא לא טענינן ליתמי מילתא דלא שכית אבל גבי אשה לבעלה מחילה ומכירה שכיחא ואין השטר ראיה דגבי אשתו לא קפיד דכל מאי דאית ליה מנח גבה הילכך טענינן ליתמי מלתא דשכיח. וקשיא לי על דעת הטור אם היות הכתובה בידה ראיה שלא מחלה תהיה ראיה שלא נפרעה ואמאי משביעין לה כלל אלא מאי אית לך למימר דחיישינן שמא צררי אתפסה ונשארה הכתובה אצלה מחילה נמי איכא למימר מחלה ונשארה הכתובה אצלה הילכך בין שבאה ליפרע מנכסי יורשים או שבאה ליפרע מנכסים משועבדים טענינן ליתמי או ללקוחות מילתא דשכיח ומשביעין לה בסגנון אשר כתב רבינו ומיהו יראה לי שלא אמרה רבינו אלא בנפרעת אחר מותו אבל הנפרעת בחייו ושלא בפניו אע"ג דמשביעין לה דתנן והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה לא משביעין לה שלא מחלה ושלא מכרה דכיון דגירשה אם איתא דמחלה לא היה מניח בידה שטר הכתובה וא"ת א"כ מ"ט משביעין לה כלל דדילמא צררי אתפסה סמוך להליכתו אבל טענת מחילה או מכירה לא טענינן ליה אלא יבא הוא ויטעון דלא טענינן אלא ליתמי וללקוחות:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתרמ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.