לענין דמשמע דעושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו הכי איתא בהדיא בשתי ברייתות ויש לתרץ דלעולם פשטא מתניתין משמע שהיא כנגדו לא עליו ממש. ותו דדבר רחוק הוא שיעשה ס"ת כשר כשיעור קמיע שיוכל לתלותו בזרועו וקרוב לנמנע הוא ועל כן יש לומר דתנא דמתני' פליג בהא וסבר כאידך תנאי וסבר דנהי נמי דקרא דכתיב את משנה התורה הזאת לא בא לומר שעשוי להשתנות אלא לענין שצריך המלך לכתוב לו שני ס"ת אבל קרא דשויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט לא דרשינן ליה לענין שיהיה תלוי ס"ת בימינו כמין קמיע אלא אדרבה שויתי ה' לנגדי תמיד שיהיה ס"ת נגדו תמיד ומסתכל בו. והא דקאמר כי מימיני בל אמוט כי האיש הנושא ס"ת לעולם היה הולך לימין דוד ולכן אמר מימיני בל תמוט אבל לעולם כשאר ס"ת היה. א"נ תנא דמתני' דרש וכתב לו את משנה התורה הזאת שצריך לכתוב לו המלך שני ס"ת אבל במאי דסבר תנא דברייתא דתליא ליה בזרועו משום דכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' דרש ליה כאידך תנא מדפריך תלמודא ואידך האי שויתי מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדרב חנה בר ביזנא דאר"ש חסידא המתפלל צריך שיראה עצמו כאלו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' וגו' והראשון עיקר. כללא דמלתא דרבינו ז"ל פסיק כסתמא דמתניתין כלישניה. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתרמ״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.