תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתר״ט סימן ג׳

שתי קושיות דחקו לרב ז"ל לפרש פי' חדש בהלכה זו אחת מה שהקשו המפרשים לפי שיטתם מה שאמר בנים ומה שאמר בני בנים דאדרבא אפכא מסתברא דבניו שהם קרובים אליו לא סגי אלא בזכר ונקבה כ"ש בבני בנים שהם רחוקים ממנו וכ"ת מפני שכבר היו לו בנים מה נפשך אם קיים מצות פריה ורביה למה אנו צריכים לבני בנים הרי קיים ואם לא קיים לפי שמתו בחייו בני בנים עומדים במקום המתים ואיך נוכל לומר יפה כח הבן מכח האב. ותו קשה דטעמא מאי בעינן זכר ונקבה משום דהוי בתחילת הבריאה ואי אפשר לעולם להתקיים [אלא] ע"י אלו לא תהו בראה לשבת יצרה דאם לא נתנה התורה היה אפשר לזה לישא אחותו ויתקיים העולם בו לבדו אבל בב' זכרים ושתי נקבות אי אפשר למימר הכי דא"כ היכי יאמר רבא דבשתי נקבות סגי ויהיב טעמא לשבת יצרה בעינן והא איכא. ומש"ה אני אומר שהרב ז"ל מפרש דרבא חדא דאית בה תרתי קאמר ליה לאביי מבטל הוראתו ומתרץ קושייתו דסבר אביי למימר כ"ש ברא לברתא דאיכא ב' זכרים דעדיפי טפי אבל ברתא לברא אע"ג דאיכא ברא לברתא לא משום שנתבטל כח הזכר הראשון וא"ל רבא איפכא הוא דהא דאמרת וכ"ש ברא לברתא ליתא דלשבת יצרה בעינן וליכא דהוו ליה כב' זכרים ולא חזו ליצירה ולא ליישוב העולם וקיומו ומאי דאמרת דברתא לברתא אע"ג דאיכא ברא לברתא לא ליתא דלשבת יצרה בעינן והא איכא וחדא דאית בה תרתי קאמר ליה ודכותא בתלמודא טובא ובהכי סלקא סוגיין שפיר דוק ותשכח. והיותר נכון דהכי קאמר רבא לאביי מדאפשרת בב' זכרים משמע דלא ילפת מברייתו של עולם כדילפי ב"ה וא"כ אפילו שתי נקבות נמי איכא שבת ואפילו באחד נמי אלא משום דאביי איירי בב' נקבות נמי רבא הכי אבל קושטא דמילתא דרבא אית ליה כב"ה דבעינן זכר ונקבה בין בתחילה בין בסוף דומיא דברייתו של עולם ומהרר"י סי' רס"ב תפס לו דרך אחרת: