(יז) ישוב על לשון הרמב"ם פ' ט' מהלכות שבת אחד נתן את האור ואחד נתן את העצים וכו' כולם חייבים משום מבשל וכו' אבל אם שפת את הקדרה תחילה וכו' שנים אחרונים חייבים משום מבשל וקשיא טובא מי שנתן את האור אמאי חייב משום מבשל והלא אינו חייב אלא משום מבעיר את הגחלת כדכתב רש"י ז"ל וכן מי שנתן את העצים אינו חייב אלא משום מבעיר. ותו דקאמר בסיפא שנים האחרונים חייבים אבל מי שנתן את האור משמע דפטור ומ"ש מרישא דחייב וכ"ש הוא דהכא בסיפא איכא לחיובי טפי מרישא. ותו דגרסינן בפרק המביא עלה דהך ברייתא והתניא אחרון חייב וכולם פטורין לא קשיא הא דאייתי אור מעיקרא הא דאייתי אור לבסוף וכתב רש"י ז"ל הא דאייתי אור לבסוף איהו דעבד והנך לא עבוד מידי ע"כ ואם כן מנין למד הרב חלוקה זו שלא הוזכרה בתלמוד:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתק״צ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.