תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתקפ״ב סימן ד׳

ולענין מה ששאלת בכוס של חרס ששתה בו עכו"ם על מה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל אין אני רואה שבוש בלשון רבים לפי שיש שני דינין בכוס שאין מכניסו לקיום א' כוס של חרס המצופה באבר ושתה בו עכו"ם ורוצה לשתות אחריו ישראל מיד צריך הדחה משום צחצוחי יין נסך ואם אינו רוצה לשתות אחריו מיד [אפי' הדחה] אינו צריך שכבר כלו צחצוחי יין נסך מאליהן אבל של חרס שאינו מצופה בכל גוונא צריך הדחה בין אם רוצה לשתות אחר העכו"ם מיד בין אם אינו רוצה לשתות מיד אלא לאחר זמן צריך הדחה קודם שישתה בו משום צחצוחי יין נסך שנדבקו בדופני הכלי דכיון שלא הכניס בו היין לקיום אינו נבלע בדופני הכלי ומה שיאמת לך שזו היא כוונת הרב ז"ל שכתוב בסמוך כלי חרס השועים באבר וכו'. ויראה לי שאין הדבר אלא כשכנסו בהם לקיום וכו' משמע דכלי חרם השועים לא בלעי כלל ואפי' כשכנסו בהם לקיום סגי להו בהדחה ואם לא הכניסו לקיום אם יש לחוש לצחצוחי יין צריך הדחה ואם אין לחוש לא צריך מידי אבל שאר כלי חרס שאין שועין באבר לעולם צריך הדחה מפני היין הנדבק בדופני הכלי ובזמן שמכניסו לקיום מסקינן להו דרגא אם הם שועים סגי להו בהדחה ואם אינם שועים צריך מילוי ועירוי ועירוי ג' ימים מעת לעת או לישנן י"ב חדש וא"ת הא כתב הרב וז"ל אבל אם לא כנסו בהם לקיום מדיחן ומותרין ואפי' הם של חרס משמע דאפי' שועים ואפי' שאין מכניסו לקיום בעי הדחה מיהא הא לא קשיא כלל דהכא בכלים שנשתמשו בהם יין נסך מיירי אעפ"י שלא הכניסו לקיום וכן כתב בהדיא אבל כוס שהיין כשר הוא אלא ששתה בו העכו"ם ונאסר היין או ששתה העכו"ם מיינו דרך מקרה אם יש צחצוחי יין וכגון שרוצה לשתות מיד אז צריך הדחה אבל אם לא היו בו צחצוחי יין וכגון שאינו רוצה לשתות מיד אפי' הדחה לא צריך מה שאין כן בכוס של חרס שאינו שוע באבר דלעולם צריך הדחה או יש לפרש דברי הרב דארישא קאי דכתב הלוקח כלים חדשים מן העכו"ם שאינם מזופתים נותן לתוכן יין מיד ואינו חושש שמא נתנו בהן יין נסך ע"כ וטעמא דמלתא שאם היה נותן בהם יין היה ניכר ועלה קאי הנ"מ בכלי עץ או עור שמיד ניכר בהם אבל של חרס אינו ניכר בהם יפה ולפיכך צריך הדחה ולפי שטה זו כל כלי חרס צריך הדחה בין מצופה בין בלתי מצופה בין רוצה לשתות מיד בין אינו רוצה לשתות מיד אי אין מכניסין בו לקיום וכן ראיתי בסמוך שחילק בין כלי עץ לכלי חרס וז"ל ופי' ר"ת דכסין שנתן בהם יין נסך אין צריך רק שכשוך כשאר כלים שאין מכניסין לקיום ועלה קאמר אם הדיחן שני פעמים אסורין עד שידיחם ג' פעמים ודוקא של חרס אבל של עץ לא בעו הדחה כי אם נותן בהם מים פעם א' וכן כתב בהגהה במיימוני הא למדת דכלי עץ קלי טפי מכלי חרס וזהו שכתב הרב ז"ל אבל של חרס צריך הדחה וארישא קאי וכדכתיבנא ועל זה הפי' האחרון אני סומך שהוא להחמיר דכל כלי ששתה בו העכו"ם צריך הדחה אפי' שאין אני רואה בו צחצוחי יין ומחמיר ג"כ להצריך הדחה לכלי חרס החדשים לפי שאין ניכר אם שתה בהם העכו"ם או לא והוי יודע שהרב מפרש למימרא דפ' אין מעמידין כפי' ר"ת ז"ל ובפי' של רבינו תם יש מחלוקת כי בתוספות של ר' יהודה כתוב ונראה לר"ת דה"פ כסין בין חדשים בין ישנים וכו' כמו שכתוב במרדכי אבל בסמ"ג כתוב בשם ר"ת דדוקא בחדשים בעי' שיתן בהם ג' פעמים אבל בישנים שנתן בהם מים תחילה ושהו שם ואחר כך נתן בהם יין נסך מותר בהדחה פעם א' אפי' לפי' ר"ת וממה שלא חלק הרמב"ם ז"ל משמע דס"ל דבין חדשים בין ישנים בעו הדחה ג' פעמים כמו שכתוב בתוס' וקשיא לי בשלמא ישנים לא בלעי כיון שאין מכניסו לקיום אלא לפי שעה ובהדחה ג' פעמים סגי להו אבל חדשים ונתן בתוכן יין נסך הא בלעי טובא והיכי סגי להו בהדחה אפי' כמה פעמים ומה תועיל ההדחה להוציא מה שהוא בלוע בתוך דופני הכלי וכ"ת מפני שלא הכניס בו היין נסך לקיום אלא לפי שעה וכבולעו כך פולטו מה בליעתו לפי שעה אף פליטתו לפי שעה על ידי הדחה והלא הדבר נראה לעין כי חרס חדש מה שנותנין בו בראשונה הוא בולע בדופני הכלי ומה שנותנין בו אח"כ אינו בולע ממנו כל כך שכבר הוא שבע וי"ל דקים להו לרבנן דאין הכלי שבע מלבלוע עד ג' פעמים וזה שלא נתן בו יין נסך אלא פעם אחת לא נגמרה בליעתו ולא כדי שבעו ומשום הכי הצריכו ג' פעמים כדי שיבלוע הכלי מהתר וידחה זה האיסור וכיוצא בזה מצינו בזבחים פ' התערובות חרסן של זב וזבה פעם הראשונה ושנייה אסור שלישית מותר ובהדחה ג' פעמים במים נפקי כל מי רגלים שבו וכן כתב ר"ת ז"ל ומכאן אתה למד שאפי' נתן בו יין נסך ג' פעמים והוא חדש נפיק על ידי הדחה דומיא לחרסן של זב וזבה ולבי מהסס בה להחמיר ולא דמי כולי האי לחרסן של זב וזבה דטומאה בלעי ולא איסורא אבל בפעם ראשונה שעדיין לא שבע הכלי ודאי סגי בהדחה והבו דלא לוסיף עלה: