ומה שהבאת ראיה מהבאת הגט לא די לנו הצער הראשון שלא ידענו דינו של הרב מנין יצא לו ולא טעמו כיון שנתקיים בחותמיו למה הוא פסול אלא שאתה בא להוסיף עלינו וללמוד ממנו מה שאינו דומה לו. וטעמו של הרב נ"ל דשליח בשליח מתחלף ואתי לאכשורי אפילו היכא שנתקיים הגט על פיו אבל בנדון דידן סופר בעד לא מתחלף ואדרבא מדלא מחתמינן ליה ידעינן דלאו כשר הוא. תדע דאשה פסולה לעדות מן התורה וכותבת את גטה. ואפילו שלא יהיה טעמו של הרב ז"ל מכאן אין לנו ללמוד ממנו לשאר דברים ואין לנו אלא מה שמנה שהרי מחלל שבתות בפרהסיא או מומר לעכו"ם לא פסלינן ליה אלא משום דהוי כעכו"ם לכל דבריו. ומה שהבאת ראיה מכתבו ביו"ט בזדון צריך שתדע כי הספר משובש. וכן הוא בספרים המדוייקים כתבו וחתמו בזדון ביו"ט ונתנו לו אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה. כתבו וחתמו בזדון ביו"ט ונמסר לה בפני עדים כשרים הרי זה גט פסול ע"כ. ומעתה הלכה לה הראיה שהכל הולך אחר החתום. ואע"ג דעדי מסירה כרתי כיון דמזויף מתוכו הוי פסול. והתימא איך לא דקדקת בלשון הרב שהטעות הוא מבואר. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתקנ״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.