שאלה ילמדנו רבינו על ענין שאחד מהרבנים היה שונה לתלמידים ואחד מהם היה מתרשל בלמוד והוכיחו הרב על ככה והתריז כנגד הרב ואמר לו לא דייך שאתה מתרשל ואין אתה מעיין אלא שאתה מתריז כנגדי וכעס הרב וקפץ ונדר בנזירות שמשון שלא ילמד עוד אצלו ועתה נעשה גדול ומשתדל בלמוד ורוצה הרב שילמוד בחברתו. ויש ספק אם אמר הריני מקבל נזירות שמשון בן מנוח שלא תלמד אצלי. או אם אמר הריני מקבל נזירות אם תלמוד אצלי. עוד יש ספק אחר שני כי שאר החברים אמרו לרב זה יהיה אם יתרשל בלמוד והרב אמר כן יהיה כל זמן שיהיה מתרשל והספק הוא אם היה זה תוך כדי דבור לנדר או אחר כדי דבור. עוד יש ענין שלישי והוא כי זה הרב רגיל לומר בליל יום הכפורים כל נדרי ואומר אותו בלשון עבר ועתיד ומכוין לשנה שעברה ולשנה הבאה וכך נמצא כתוב בתשובתו. עוד יש להסתפק כיון שהיה מוכיח אותו על התרשלותו בלימוד אי הוי כאלו פירש בשעת הנדר הסבה שבשבילה נדר. ודמיא להא דנודר אשה פלונית איני נושא שאביה רע עשה האב תשובה מותר ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל מותר בלא שאלה והתרה כלל או דילמא בעינן שיפרש ממש בשעת הנדר הסבה. על הכל יבא תשובת מעלת כ"ת באר היטב ולאדוני יחשב לצדקה:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתק״נ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.