תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתקמ״ח סימן ב׳

תשובה תנן בגיטין פרק הזורק. המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק. בית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני. וב"ה אומרים צריכה ממנו גט שני. וגרסינן עלה בירושלמי אמר רבי יוסי בר בון בית שמאי כדעתייהו דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר אינון אמרי מזוהמת היא לפניו ואינו חשוד עליה לפיכך אינה צריכה גט שני. ובית הלל דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו אינון דאמרי אינה מזוהמת לפיכך חשוד עליה וצריכה גט שני עד כאן. וזה הירושלמי כתבוהו המפרשים ז"ל. וכתב בעל העטור וזה לשונו וגמרא דילן מסתברא דאזלא כטעמא דרבי יוסי בר בון דגמרא ירושלמית ולא משום גט ישן עכ"ל הרי לך בהדיא דב"ה אזלי לטעמייהו דאפילו הקדיחה תבשילו מצי לגרשה ולפיכך אינה מזוהמת וחשיד עלה. אבל אם הוציאה משום ערות דבר מודו לב"ש דמזוהמת היא לפניו ולא בעיל לה. דב"ה לא פליגי כיון דתלינן פלוגתייהו דהכא בפלוגתא דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ולא אמרינן דבהא פליגי מ"ס מזוהמת היא ולא חשיד עלה ומ"ס אינה מזוהמת וחשיד עלה. ול"ל דגזרו ב"ה היוצאת משום דבר ערוה אטו היוצאת משום דהקדיחה תבשילו שלא תחלוק בנשים דהיא גופה אינה אלא חומרא בעלמא וחששא כל דהו תדע דאיכא מאן דפסק כרבי יוחנן דאמר מתני' בשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה אעפ"י שראוה שנתייחד אינה צריכה גט שני. ואפילו מאן דפסק דצריכה גט הנ"מ לכתחלה אבל אם נתגרשה והלך בעלה למדינת הים אחר שלנה עמו בפונדק תנשא לכתחלה כדין גט ישן וכן כתבו ז"ל בהגהה במרדכי וכיון שכן הבו דלא לוסיף עלה. ודוקא היכא דגירש משום דהקדיחה תבשילו ונתייחד עמה צריכה גט שני אבל משום ערות דבר מזוהמת היא ולא חשיד עלה וטעמא דמסתבר הוא דאין אדם שב על קיאו ככלב. ותו אע"ג דחשידי אינשי אבעילת זנות לא חשידי אבעילה דאסירא מן התורה דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה וגומר ואמרינן לרבות סוטה שנסתרה. וכי תימא פשטא דקרא במחזיר גרושתו משנשאת דוקא משמע להו לאינשי לא סגי דלא אמרו ליה בשעה שהוציאה שהיא אסורה עליו מן התורה ואדרבא חמיר להו האי איסורא טפי מבעילת זנות. ואפ"ת דתרוייהו מן התורה כדעת הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה שכתב כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה וכו'. דבעילת זנות נעשית להם כהיתר וסברי דאין בה איסור תורה. ותו דהכא איכא תרי ספיקי שמא בעל שמא לא בעל. ואם תרצה לומר דבעל שמא לא בעיל לשם קדושין נהי דלבו גס בה לבעול אותה אבל כיון דאסירא עליה ואינה ראויה להיות אשתו לא בעל לשם קדושין והשתא ומה אם באשה שאינה גרושתו שמותרת לו וראוהו שבעל אין חוששין שמא לשם קדושין בעל ואין צריכה ממנו גט וכמו שכתבו הריא"ף והרמב"ם זכרונם לברכה וכל האחרונים ז"ל. כ"ש בזו שאינה ראויה להיות אשתו שלא בעל לשם קדושין: