תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתפ״ז סימן ב׳

תשובה קיימא לן כסתם מתניתין דפרק הזורק המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק כב"ה דאמרי צריכה ממנו גט שני ומדקא מפליג תנא בין נשואה לארוסה משמע לן דבלא ראוה שנבעלה פליגי דאי בשראוה שנבעלה מה לי מן הנשואין מה לי מן האירוסין. ואף על גב דפליג רבי יוחנן אמתניתין ותניא כותיה דבראוה שנבעלה פליגי אבל בלא ראוה שנבעלה כולי עלמא מודו דאינה צריכה גט שני לא קיימא לן הכי אלא כסתם מתניתין וכב"ה דאמרי הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה. אבל במגרש את אשתו מן האירוסין לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עדי ביאה אבל אם ראוה שנבעלה אפילו מן האירוסין צריכה גט שני. וכתב הרשב"א ז"ל דאי גייסי אהדדי אפילו מן האירוסין צריכה גט שני דכיון דתלי טעמא במתניתין משום דלא גייסי אהדדי תידוק מינה דאי גייסי אהדדי חיישינן שבעל ובעל לשם קדושין כנשואה. וכולה סוגיין ריהטא במגרש את אשתו מן הנשואין או מן האירוסין דכיון דכבר היתה בחזקתו ואגידא ביה וגירשה רוצה להחזירה למה שהיתה בתחלה ובועל לשם קדושין. אבל במי שבעל את הפנויה שלא היתה אשתו מעולם פליגי רבוותא יש מן הגאונים ז"ל שאמרו דכיון דקיימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל בעדים ודאי בעל לשם קדושין וצריכה ממנו גט אבל אם לא ראוה שנבעלה ודאי לא חיישינן אע"פ שנתייחד עמה בפני עדים והבו דלא לוסיף עלה. הילכך הדבר ברור לפי שטה זו שאם בעל את משודכתו שצריכה ממנו גט מקל וחומר מפנויה. אבל אם לא ראוה שנבעלה אלא שנתייחדה יש מקום לשאלה אפי' לפי שטה זו דהני מילי בפנויה בעלמא לא חיישינן שמא יבוא עליה אבל משודכתו חיישינן שמא בעל ולשם קדושין אבל הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכל האחרונים ז"ל סבירא להו דהבועל את הפנויה אינה צריכה ממנו גט כלל דעד כאן לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בגרושתו אבל באשה דעלמא לא. ולפי שטה זו משמע דאפי' בא על משודכתו אינה צריכה ממנו גט דדוקא אשה שיצאתה מחזקתו בועל לשם קדושין כדי להחזירה לחזקתו אבל האשה המשודכת לו מי הוציאה כדי שיצטרך לבעול לשם קדושין כדי להחזירה לחזקתו הילכך אינה צריכה ממנו גט. כך נראה וכך כתב הרשב"א וריב"ש ז"ל בתשובה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאין כל הדברים שוין אלא כך הן עיקרן של דברים אם היה מחזר לקדשה וקרובי האשה היו נשמטין מליתנה לו ודאי בעל לשם קדושין דלא גרע מהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה ובעל דודאי לשם קדושין בעל וצריכה ממנו גט וכן כתבו המפרשים ז"ל. ואם היה לבו גס בה גם כן אפילו שלא ראוה שנבעלה אלא שנתייחדה בעדים אמרינן בעל ובעל לשם קדושין כדאמרינן גבי ארוסה דאם ראוה שנבעלה צריכה גט ואם לא ראוה שנבעלה אע"פ שראוה שנתייחדה אינה צריכה גט ואי גייסי אהדדי אפילו לא ראוה שנבעלה צריכה ממנו גט אף הכא נמי בנ"ד לא שנא. ואי לא הוה מהדר לקדשה דלבו בטוח שיתנוה לו אם ראוה שנבעלה חיישינן שמא בעל לשם קדושין אפילו לדעת האחרונים ז"ל כיון שכבר היא משודכת לו אבל אם לא ראונוה שנבעלה אלא שנתייחדה בפני עדים אף על גב דלבו גס בה כיון דלא הוה מהדר לקדשה לא חיישינן לה כלל ואינה צריכה ממנו גט וכך מעשים בכל יום וכן ראוי להורות. ואף עפ"י שכתב הרשב"א ז"ל דהנותן מעות או סבלונות למשודכתו סתם אינה מקודשת דמשודכת לאו היינו מדבר עמה על עסקי קדושיה מודה הוא ז"ל בנ"ד דודאי בעל לשם קדושין חדא שהיא משודכת לו. ותו דהוה מהדר עלה לקדשה מפני שקרוביה נשמטין מלתתה לו. ותו דקיימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין אעפ"י שלא פירש דבשלמא מעות או סבלונות אפשר שנותן לשם מתנה אבל ביאה מאי איכא למימר: