שאלה מעשה היה בראובן שהיה לו סחורה במקום אחד ואותה סחורה היה עליה ערעור מצד שהיתה קונטרבאנדו והיתה בבית הבייל"ו של הויניציינוש מעוכבת על הערעור ושלח ראובן לשמעון שישתדל להציל הסחורה ע"י הוצאות וכן עשה שמעון והציל את הסחורה וכמעט אחר היאוש והוציא עליה הוצאות ונתן את הסחורה ביד לוי קרובו שהיה בא למצרים ואמר לו אם יתן לך ראובן סך מעות כך וכך אשר הוצאתי תן לו סחורתו ואם לא יתן לך תמכור מן הסחורה כשיעור מעותי והשאר תתן לראובן ובא לוי למצרים ולא הספיק לקחת מראובן המעות עד שמת ראובן וקם חנוך בנו של ראובן ותבע את לוי ואמר לו סחורה זו פקדון בידיך ואתה יודע שהיא של אבי תן אותה לי ויבוא שמעון ויעשה עמי חשבון על מה שהוציא ואני אתן לו הוצאתו. ענה לוי ואמר שמעון צוני שלא אתן הסחורה עד שאקח המעות שהוציא ואם אתה חושד אותו שלא הוציא כל כך תשלח לשם מורשה וישביעהו ובא הדבר לפני אחד מן החכמים ופסק שיתן לוי הנפקד את הסחורה לידי חנוך בנו של ראובן ויבוא שמעון או המורשה שלו לעשות דין עם חנוך על הוצאתו כיון שלוי מודה שהסחורה היא של ראובן אביו של חנוך. ונפלאת על הפסק הזה ורצית לדעת דעתי. וגם הבעל דין לא רצה שמוע ולא קבל עליו דין זה:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתע״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.