תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתנ״ט סימן ג׳

כללא דמלתא דאזלי רבנן לקולא ועשו אותו כודאי ממזר ולא יהיה בכלל לא תהיה קדשה משום תקנת זרעו ואע"ג דאין להם כח לעקור ד"ת בקום עשה [הכא הם] לא עקרו (חדא) שהתורה בעצמה עקרה אותו מדינו שהרי כיון דכל ספק אזלינן ביה לחומרא מה"ת לא היה ראוי שתתיר שתוקי בבת ישראל משמע דאזלינן לקולא אינהו נמי אזלי לקולא להתירו בשפחה. וא"ת מה ראו להתירו בשפחה משום תקנת זרעו יניחו אותו כדינו דאורייתא ויהיה מותר בבת ישראל. הא לא קשיא דאפילו שהוא מותר בבת ישראל עדיין זרעו כמוהו ספק אבל השתא נתקנו בניו לגמרי והם גרים גמורים. ותו דמשום מעלה עשו ביוחסים אסרוהו בבת ישראל ומשום תקנת זרעו התירו לו לישא שפחה. וכל מה שכתבתי הוא לדעת המפרשים שרוצין ליישב דברי ר' טרפון דאמר יכולין ממזרים לטהר את זרעם אמרה אפילו לדעת אנקלוס אבל אפשר דאנקלוס ס"ל כרבי אלעזר דאמר הרי זה עבד וממזר ולא קיימא לן כותיה דהכי איפסיקא הלכתא בהדיא כר' טרפון ואפילו לכתחלה אמרה ר' טרפון ולרבי טרפון אפשר דס"ל דאין עבד ושפחה בכלל לא יהיה קדש אלא איסורם מדברי סופרים ולפיכך יכולין ממזרים לטהר את זרעם ואיפסיקא הלכתא כותיה ואפילו לכתחלה. ונראין הדברים דלכ"ע אין חילוק בין ממזר ודאי לספק ממזר להא מלתא והיינו דלא לשתמי' אחד מהמפרשים ללמדנו חלוק זה. וכל שכן כי בנדון אשר שאלת עליו אני ידעתי עיקרן של דברים ולא הוי ספק ממזר אלא ודאי ממזר שהרי אמו של זה אמרה אשת איש אני ואלו הם בני ובאו עלינו אויבים והרגו את מי שהרגו ושבו אותנו וספק נהרגו ספק לא נהרגו לא נקרא זה ספק אלא הרי היא בחזקת אשת איש דאלת"ה כל אשה שיצא בעלה והלך למדינת הים תקרא אותה ספק והא ודאי ליתא ולא נקרא ספק אלא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת וכיוצא בזה ובחזקת אשת איש היתה עומדת והולד ממזר ודאי ולא ספק. ומכל מקום אפילו שיהיה ספק מותר בשפחה לטהר את זרעו וכדכתיבנא ותו לא מידי. והנראה לעניות דעתי כתבתי: