ואפשר דמשום הכי השמיטה הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל לפי שהדבר תלוי כפי המקומות הנמצאים ונהרא נהרא ופשטיה. מכל מקום מודה אני בזה דלגבי נסכא פירא הוי דכסף חריף טפי ואחריו הזהב ואחריו פרוטות הנחשת. הילכך במצרים הזהב קונה את הכסף והנחשת קונה את הזהב ואת הכסף והמטלטלין קונין את הכל דכולהו הוו טיבעא לגבי המטלטלין. ובנדון דידן דנתן לו דינר זהב הפרוטות אשר משך קנה אותם אבל הפרוטות אשר ל אמשך לא קנה אותם ושניהם יכולין לחזור בהם ומשיכת הפרוטות הפסולות לא הויא משיכה שהרי אמר לו שאם לא יצאו שיחזירם והרי החזירם יכול לומר לו תן לי כפי חשבון של עכשיו או תן לי מה שנשאר מהדינר שהרי לא משך אלא מקצת ואין לו אצלו פרוטות אלא חלק מהדינר ואין כאן חשש רבית כלל שהרי מקח אחר הוא זה ויתן לו כפי מה ששוה עתה או יחזיר לו מותר הדינר שלו זהב או כסף. ואתה אל תתמה איך ישתנה הדין כפי השתנות המקומות שהרי מטבע הנפסל באתרא דסגי הוי טבעא. ובאתרא דלא סגי הוי פירא וטעמא דמלתא משום דהכא הוי חריף בהוצאה. ובנדון דידן נמי לא שנא. והנלעד"כ. דוד ן' אבי זמרא:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתמ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.