תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתת״כ סימן ג׳

כל זה כתבתי להלכה אבל למעשה ראוי להמתין עד שיבא העד השני ואם יעיד כראשון מותר ואם לא יבא או שלא יעיד יזכה לבן הזה גט שחרור על ידי אחרים בחשאי שהרי לא הפסדנו כלום והרי הוא בחזקת בנו לכל דבר. ואי להתחייב על הכאתו לא נפקא מידי. דהאידנא לא דיינינן דיני נפשות. ואם מת האב ולא הספיק לשחררו. בזה אני רואה להקל ומותר לבא בקהל מהטעמים שכתבתי. ומצאתי סיוע לדברי ממה שכתב הראב"ד בהשגות וז"ל שלא חלקו הגאונים אלא כשבעל סתם אבל אם העיד שאמו משוחררת לא דברו ולענין ירושה יירשנו ע"כ. ואעפ"י שכתב במ"מ וז"ל ואני אומר לדעת רבינו שאפילו שנתנה תורה היכר לאב לומר זה בני הני מילי במי שאינו מן השפחה שאעפ"י שהוא ממזר בנו הוא לכל דבר. אבל בנו מן השפחה שאינו בנו לשום דבר אלא בנה אין היכר לאב שאף עפ"י שהוא בנו אינו יורשו שלא נתנה תורה היכר לאב אלא לומר זה בני וכאן אנו מוחזקים בו בבנו אלא שמפני שהוא מן השפחה לא יירשנו אלא אם כן היה אדם כשר עכ"ל. מ"מ בנדון דידן אע"ג שאין נודע שהוא אדם כשר מכל מקום הא חזינא דמהדר אכשרותה כדכתיב לעיל והעמד חזקת גברא דמהדר אכשרותא לגבי חזקת האשה שהיא בחזקת שפחה והולד כשר. וכ"ש דאיכא כל הנך טעמי דלעיל: