תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתת״כ סימן ב׳

תשובה כל היכא דאפשר לברר הספק מבררינן עד שיבא העד השני ויעיד לצאת ידי ספק אבל היכא דאי אפשר לברר כגון שמת העד או שהלך למדינת הים או שבא ואמר איני יודע בזה ודאי צריכה לפנים ודעתי בה להקל להתירו לבא בקהל ושהוא בן ראובן לכל דבר ליורשו ולהתחייב על הכאתו וליאסר בקרובותיו מכמה טעמי חדא שהרי עיקר הדין תלוי במחלוקת שהרי כתבו הגאונים שמי שבא על שפחתו הולד כשר חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וסתמא שחררה קודם שבא עליה. ותו דהוא אומר שנתן לה גט שחרור ושהוא בנו יש להאמינו דאלו לענין ירושה הדבר ברור שמי שאומר זה בני נאמן אפילו היינו מוחזקים בו שאינו בנו ויירשנו וכן הסכימו הפוסקים. ואי לענין שיהיה מותר לבא בקהל יש גם כן להאמינו דמה לו לשקר אם ירצה יזכה לו גט שחרור ע"י אחרים ויהיה גר ומותר לבא בקהל. ולענין (שתנשא) [שינשא] לכהונה ליכא למיחש דהא זכר הוא ולא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולין ומותרין הגרים לישא כהנות. ומגו שהיה יכול לעשות כן נאמן הוא לומר הגט מסרתי לה קודם שבאתי עליה. ותו שהרי הכתב מוכיח שהרי הגט כתוב וחתום ואם לא שנתנו לה למה כתבו אין אדם מקדים פורענותא והפסד ממונא לנפשיה ובודאי איכא למימר נתנו לה. ותו דאיכא חד סהדא ואע"ג דקיימא לן אין דבר שבערוה ואין מעלין ליוחסין בפחות משנים הא איכא חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמסייע ליה. ואע"ג דיש כנגדה חזקה אחרת דהעמד השפחה על חזקתה ולא נשתחררה לא קשיא דהורעה האי חזקה על ידי הגט שאעפ"י שלא הגיע לידה מכל מקום כבר יצאתה לחירות ואינו יכול להשתעבד בה או למוכרה כיון שאמר בפני עדים הרי את לעצמך קנה עצמה. וכל שכן דקנו מידו ואעפ"י שאינה נשאת לישראל עד שיגיע גט לידה מכל מקום הורעה חזקתה. הילכך כיון דאיכא חד סהדא וחזקה סמכינן עלה אפי' לדעת הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל והבו דלא לוסיף עלה. ותו דנראה ממעשיו דלא מיבעיא שלא היה רוצה לעשות בעילתו בעילת איסור הבא על השפחה אלא אפילו איסור הבא על הפנויה לא היה רוצה לעשות שהרי קדשה ויש עד אחד שקדשה והשני הלך לו. ואפילו כדין פלגש לא רצה לעכב אותה אצלו אלא כדין אשה גמורה. שהרי אמר לסופרי הקהל שיכתבו לה כתובה ואדם יודע שאין קדושין תופסים בשפחה ואדם יודע שאין אישות לשפחה. הדבר ידוע שודאי נתן לה גטה קודם שבא עליה כיון דמהדר לעשות בהיתר. וכל כי האי בנדון דידן נראה לי דכולי עלמא מודו ולא שאני סומך על כל אחד מהטעמים לבדו אלא בהצטרפות כולם אני סומך לומר שמותר לבא בקהל. וא"ת ראובן זה טעה וחשב שבכתיבת הגט מספיק אעפ"י שלא יגיע לידה שהרי אין ראובן תלמיד חכם לדעת כל זה. יש לומר חדא דלא תלינן טעות להחמיר כיון שראובן אומר שהיה יודע הדין ומיד שקנאה נתן לה הגט. ותו שראובן אומר שהיה מוזהר ועומד על זה מפי תלמיד חכם: