ולענין זה המנהג צריך אתה לדעת שכל מי שיטעון מנהג צריך להביא ראיה על המנהג בין לאוקומי ממונא בין לאפוקי ממונא. וטעמא דמלתא כיון שהוא לבטל ההלכה צריך להביא ראיה על המנהג ואם הביא ראיה על המנהג אין צריך שיהיה המנהג קבוע על פי חכמים. אלא אפי' מנהג הקבוע על פי חמרין או ספנין מבטל הלכה. וטעמא דמלתא דכיון דאין מצוי להם בכל מקום חכמינו ז"ל לעשות על פיהם קבעו הדבר על פי המנהג דלא ליתו לאינצויי. כל זה כתבתי משום יגדיל תורה. אבל לגבי נדון דידן לא נפקא מינה מידי דכיון ששינה שמעון בשליחותו בטל השליחות ודמים הוא חייב לו ועתה בא לקנות הצמר קנין חדש משמעון. הילכך צריך ראובן להביא ראיה על המנהג שהוא קבוע שאין פותחים השקים של הצמר עד זמן המכירה האחרונה ואז יוציא משמעון דמי סחורתו כאשר היתה שוה בקוסטאנטינא בעת ההיא ויחזיר לו הצמר ואם לא יביא ראובן זה ראיה על המנהג הנזכר שמעון פטור דהיה לו לראובן לפתוח השקים ולראות וכיון שלא פתח ודאי מחל הילכך אתם תחקרו על זה המנהג אם הוא מנהג קבוע תעשו על פיו ואם אינו קבוע אין חוששין לו ואין מוציאין משמעון מן הספק:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתת״ט סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.