ועתה אבאר לך טעיותיה אחת לאחת למצא חשבון. תחלה כתב ופסקו הפוסקים דכיון דלא אמר לי אין כאן קדושין. אמת הוא שכן כתבו רוב הפוסקים אבל לא כולם. אבל נראה מדבריו דאי לאו משום דהוו ידים מוכיחות לדעתו לא היה חושש לקדושיו כלל והא ודאי ליתא. שהרי הרשב"א זכרונו לברכה הוא מבעלי סברא זו כמו שכתב בעל מגיד משנה ז"ל. ואפילו הכי כתב בתשובה שיש להחמיר סימן תשע"ד. ששאלו ממנו במי שאמר לאשה הריני נותן לך זה לקדושין והעלה ז"ל דאינה מקודשת. וכתב ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקדושין בכענין זה לא בעינן ידים מוכיחות וצריכה גט ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם. ואם ירצו יגרש ראשון וישא שני. אבל לא יגרש שני וישא ראשון עד כאן לשונו:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשצ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.