הכלל העולה שאין טענת שמעון טענה אלא בהוצאות בלתי נהוגות וקבועות שעשה ראובן בלא הסכמת שמעון אחר שנשתתפו שאין שבועת ראובן מועיל בזה אלא לעכב בידו אבל להוציא משמעון לא מהני. ואם ידע שמעון בהם והסכים עליהם והכניסם בחשבון לא יכול לערער עליהם עוד ואם ירצה להשביע את ראובן שבועת השותפין סתם יכול להשביעו ואעפ"י שבשבועה זו מוציא משמעון מה שהפסידו כך היה התנאי מתחלה שהרי לא נשתתפו במעות ידועים שלהם אלא בשל בני אדם ולא נקרא ראובן מוציא משמעון בכל הפסד השותפות אלא בהוצאות הבלתי מוסכמות כדכתיבנא לעיל. ומפני שהשרים אינם מכירים זולת ראובן תובעים ההפסד ממנו דאין הכי נמי שאם היו כותבין האלתזם על שניהם היו תובעים את שניהם ההפסד ואין האחד מוציא מחבירו אבל בהוצאות שהם בלתי מוסכמות ונהוגות שהוציא ראובן ודאי מודינא דראובן הוא המוציא משמעון ועליו הראיה שנתרצה שמעון באותה הוצאה ואם אין שם עדים ישבע שמעון שלא הסכים באותה הוצאה ונפטר. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשע״ג סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.