תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשנ״ט סימן ב׳

תשובה לכאורה היה נראה דכל הנכסים בחזקת יורשי הבעל דקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו והוא הדין לשאר יורשיו ואשה זו כיון שלא נשבעה לא זכתה כלום בנכסים. וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל וששאלת ראובן שמת והניח בנים ואלמנה והאלמנה מתה קודם שנשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים דמספקא לן אם הנכסים קרויין נכסי האם כיון שלא נשבעה על כתובתה. תשובה כל זמן שלא נשבעה על כתובתה ולא הגבוה ב"ד כתובתה כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים יורשים את אביהם ויש בהם דין בכורה עד כאן. הכי הוה משמע לפום ריהטא אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא דמיא ההיא דכתב הרא"ש ז"ל לנדון דידן דגרסינן בפ' חזקת הבתים איתמר א' מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית. פירוש לאחר מיתת אביו. והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא רב אמר עליו להביא ראיה ושמואל אמר על האחין להביא ראיה. אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת עליהם להביא ראיה. מתקיף לה רב פפא כלום טענינן ליתמי מידי דלא טעין אבוהון והא רבא אפיק זוזא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר כדשלח רב הונא וכו' ומסיק גמרא קשיא. וכתבו ז"ל דאע"ג דמסקינן בקושיא הלכתא היא וכן פסק הריא"ף ז"ל ור"ח והרמב"ם והרא"ש ז"ל ורוב הפוסקים. והיכא דלא מית הלכתא כרב אע"ג דקיימא לן הלכתא כותיה דשמואל בדיני הכא הלכתא כרב משום דמסייעי' ליה מדתניא אחד מן האחין וכו' וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמה עליה להביא ראיה עד כאן. למדנו דהלכתא כרב. ועוד למדנו שאחד מן האחין והאשה שוין בדין זה. תו אמרינן עלה דההיא דלעיל אמר רב חסדא לא שאנו אלא שאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קימץ והלכתא היא ונחלקו בפירושה איכא מ"ד דדוקא כשיעור קימוץ אבל ממון גדול לא ורוב המפרשים הסכימו דאפי' יותר מכדי קימוץ עליהם להביא ראיה דכתיב וקובץ על יד ירבה מעט מעט יתקבץ ממון גדול. ומעתה בנדון דידן כיון שאשה זו חלוקה בעיסתה שהרי לא היתה אוכלת עם יורשי הבעל שהרי יורשי הבעל במזרח והיא היתה במערב אימור מעיסתה קימצה מאותו השיעור שהיה ראוי ליתן לה למזונותיה צמצמה עצמה והותירה ועל יורשי הבעל להביא ראיה ומגו שהיתה יכולה לטעון קמצתי מעיסתי יכולה לטעון ירושה נפלה לי או מציאה מצאתי או נכסי מלוג היו לי וכן כתבו התוספות וכיון שהיא היתה יכולה לטעון כן טענינן ליתמי מאי דהוי מצי למטען אבוהון. ואי קשיא תשובת הרא"ש תריץ דהתם לא היתה חלוקה בעיסתה שהרי עם בניה היתה עומדת ומשום הכי הכל בחזקת יורשי הבעל. אי נמי דהתם לא היו הפשוטים טוענים שקימצה מעיסתה או נפלו לה נכסים ולא אתו עלה מהאי טעמא אלא דמספקא להו אם הנכסים בחזקת האשה כיון שהיא ראויה ליטול אותם בכתובתה והכי משמע לשון השאלה ועל זה השיב ז"ל דהוו נכסי בחזקת הבעל. אבל לעולם אימא לך שאם היו טוענין שהנכסים נפלו לה מבית אמה היה משיב אי חלוקה בעיסתה על הבכור להביא ראיה ואם אין חלוקה בעיסתה על הפשוטים להביא ראיה שהנכסים הללו נפלו לה מבית אמה ונכסי האם הן חולקין ואין בהם דין בכורה. וא"ת שאני הכא דאונות ושטרות יוצאות על שמה ומשום הכי אם חלוקה בעיסתה על היורשים להביא ראיה. אבל בנדון דידן שאין אונות ושטרות יוצאות על שמה אפילו חלוקה בעיסתה עליה להביא ראיה. כמה תשובות בדבר חדא דאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית משמע שיורשי הבעל עמה בבית ולפיכך סתם משאה ומתנה לצורך תפיסת הבית ומשום הא בעינן שיהיו אונות ושטרות יוצאות על שמה אבל בנדון דידן לא היו יורשי הבעל עמה אפילו באותו מלכות ולפיכך סתם משאה ומתנה לצורך עצמה וכל השטרות יוצאות על שמה קרינן בהו. ותו דמשמע שהנכסים מרובים ולפיכך נושאת ונותנ' בהם אבל בנ"ד לא היו הנכסים כדי כתובתה כמו שכתבו משם ואם כן לא שבקה נפשה ועבדה לאחריני. ותו הגע עצמך שתפסה מעות שאינם ידועים לבעל ואמרה מעיסתי קמצתי [וכי] גרע מאונות ושטרות יוצאות על שמה אלא ודאי יכולה היא לטעון מעות אלו מעיסתי קמצתי אותם ואנן טענינן ליתמי מאי דהוה מצי אבוהון למטען וכל המעות והמטלטלין שאינם ידועים לבעל על יורשי הבעל להביא ראיה. ותו כיון דמתה על יורשי הבעל להביא ראיה אע"ג דלא היתה חלוקה בעיסתה כדאמרן לעיל אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת עליהם להביא ראיה ואע"ג דהתם הוי טעמא משום דאונות ושטרות יוצאות על שמו כדכתב רשב"ם ז"ל והתוס'. מ"מ בנ"ד איכא נמי תרתי חלוקה בעיסתה ומתה וכיון דאיכא תרתי לטיבותא חדא דחלוקה בעיסתה ועוד שכבר מתה על יורשי הבעל להביא ראיה. ותו דאיכא כמה מפרשים דאמרי דטעמא דאמר שמואל מודה לי אבא שאם מת עליהם להביא ראיה משום דאין היתומים יודעים במילי דאבוהון להביא העדים שהזמין בשעה שהלוה לומר ראו מעות אלו שאני מלוה שהם שלי שאז הוא נאמן אפילו מחיים ועל האחים להביא ראיה ואפילו רב מודה בהא. וכן כתב הר"ר יונה בעליות של בתרא וז"ל ונראה טעמו של דבר דכי אמרינן על האחים להביא ראיה הטעם הוא לפי דמסתמא דמלתא כשהוא מלוה משלו צריך להודיע הדבר לעדים מתוך שהוחזק שכל מה שיש לו הוא משל שותפות ואלו היה טוען בשעת ההלואה בפני שנים שהמעות משלו ודאי היה נאמן כיון שהוא מוחזק בממון ואפילו לרב דדוקא באונות ושטרות פליגי דבשעת טענתו הממון ביד אחרים וכבר הוא חוץ לרשותו בחזקת תפיסת הבית אבל כשמת אין היתומים יודעים במילי דאבוהון להביא עדים שהזמין הלכך הוי ממון בחזקת' עכ"ל: