כללא דמלתא דכולא סוגיין דפרק האומר ומאי דאבעיא לן עלה הוא במי שמגרש או ע"י העדים או ע"י שליח. אבל המגרש על ידי עצמו לא עשה אותם שלוחים אלא לכתוב ולחתום גט וכיון שעשו כן נסתלקה שליחותן ואפי' נאבד מיד הבעל קודם נתינה צריך לאמלוכי ביה ואפילו באומר כתבו ותנו לשליח ויוליך סלקא בתיקו ולחומרא נקיטינן דאיסור תורה הוא וכן הסכימו המפרשים ז"ל. וגדולה מזו כתב הריטב"א ז"ל שאם נאבד הגט מיד האשה אחר שנתגרשה והיא רוצה ראיה להנשא אין כותבין לה גט אחר ונותנין לה אע"ג דאיכא למימר מה נפשך אם הגט הראשון פסול לא עשו עדים שליחותן ואם הגט הראשון כשר כבר היא מגורשת ומאי פסידא איכא אפ"ה אין כותבין ונותנין לה גט אחר דכיון שכבר עשו עדים שליחותן הויא לה עדות שקר הא למה זה דומה לעדים שראו שגירש פלוני את אשתו והלכו והעידו שמת בעלה או להפך דהא עברי על לא תענה ברעך עד שקר או על מדבר שקר תרחק עכ"ל ודברים ברורים הם. וכ"ש בנ"ד אם יכתבו בלא רשות הבעל עברו אלא תענה ואמדבר שקר תרחק והגט אינו גט שכבר עשו שליחותם. הנראה לענ"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשנ״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.