תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשנ״ה סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה אני חפשתי באור זרוע ולא מצאתי דין זה אבל ראיתי בתשובות מהר"ר ישראל ז"ל בסי' רמ"ח וז"ל וכן ראיתי אחד מן הגדולים שפסל גט שנתן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אעפ"י שהיה עודנו יום וכן כתב לי אחד מן הגדולים בתשובה שגדול אחד רבו פסל גט שנתן לאחר ערבית והטעם משום דכתב בתשובת א"ז דאשה שקבלה גטה בלילה אינה מגורשת. וכתב עוד ונתינת גט דפסול מגזרת הכתוב בלילה היינו דוקא לילה ממש. ועוד כתב ימתינו עד למחר ליתן את הגט עד כאן. והמעיין באותה התשובה יבין ממנה שהוא דבר פשוט דאין מגרשין בלילה ואם עבר וגירש אינה מגורשת שהרי מגזרת הכתוב הוא פסול. ואם כן צריך לחקור מנין יצא לבעל ספר אור זרוע דין זה שלא נזכר בהדיא לא במשנה ולא בגמרא ואפשר דנפקא ליה מדתנן חלצה בלילה כשרה ורבי אליעזר פוסל. ופסק הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל ורוב הפוסקים כרבי אליעזר וטעמיה דרבי אליעזר דכיון דעל ידי חליצה זו גובה כתובתה הוה ליה כתחלת דין ואין דנין בלילה מגזירת הכתוב הילכך אין מגרשין בלילה שעל ידי גט זה גובה כתובתה והוה ליה כתחלת דין ואין מתחילין בלילה בדין ואם התחיל בלילה חוזר הדין שהרי מנגעים למדו מפי השמועה ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית הנגעים ביום בלבד אף הדינין ביום וכי היכי דאם ראה את הנגע בלילה אין ראייתו כלום כך אם דן בלילה אין דינו כלום כך ג"כ אם חלצה בלילה או נתגרשה בלילה אינו כלום כל זה כתבתי ללמד זכות על בעל אור זרוע. אבל קשה עלי לקבל דין זה דלא לשתמיט חד מהתנאים או מהאמוראים או מבעלי ההלכות או מהפוסקים שאנו רגילין בהם לאשמעינן דין זה שהוא חדוש גדול וכי היכי דפליגי בחליצה בלילה תנאי אמאי לא אפליגו בגט כיון דחד טעמא נינהו. ותו אם איתא דגט שניתן בלילה פסול נכתב [ביום] ונחתם בלילה דקתני פסול מפני שנכתב ביום זה ונחתם ביום של אחריו שהיום הולך אחר הלילה אפילו שנכתב ונחתם ביום נמי פסול מפני שנתן בלילה. וכ"ת דהכי קתני נכתב ביום ונחתם בלילה פסולה אפי' שנתן למחר ביום אבל אם נתן בלילה אפי' נכתב ונחתם ביום או שנכתב ונחתם ונתן בלילה פסול מטעמא אחרינא וכדפרישנא. איכא למימר דמדרבי שמעון נשמע דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואמרינן עלה בגמרא אמר ר"ל לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר ומשמע לאלתר שנכתב ביום ונחתם מיד בלילה ונתן בלילה אבל נכתב ביום ונחתם לאחר עשרה ימים או נכתב ונחתם ביום ונתן לאחר עשרה ימים (לא) חיישינן שמא פייס דכי היכי דחיישינן לשמא פייס בין כתיבה לחתימה הכי נמי איכא למיחש בין חתימה לנתינה. והכי משמע בפרק כל הגט ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה לשליח לא תותביה ניהלה עד תלתין יומין ופריך עלה וניחוש שמא פייס וכו' ורבי יוחנן אמר הכשיר רבי שמעון אפילו לאחר עשרה ימים דאם איתא דפייס קלא אית לה למלתא ופשיט דאפילו לרבי יוחנן אם נתנו לאלתר עדיף טפי. ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון אלא מפני שנכתב ביום אבל בנתינה לאלתר לא פליגי דכשר וכגון שנכתב ונחתם בלילה ונתן לאלתר דלא מצינן למימר דלאלתר דרבי שמעון היינו למחר ביום דכיון דטעמיה משום פיוס איכא למימר דבאותו הלילה פייס. תו איכא טעמא אחרינא דגט בלילה כשר דמדרבי אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי נשמע לרבנן דאמרי עדי חתימה כרתי ולרבי אליעזר נכתב ביום ולא נחתם כלל ונמסר בלילה כשר ומינה לרבנן שאם נכתב ביום ונחתם ביום ונמסר בלילה כשר או שנכתב ונחתם ונמסר בלילה כשר וכן כתבו המפרשים וז"ל הגהה במיימוני והוא הדין לרבי אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי וחתימי סהדי ונכתב ביום ונחתם בלילה פסול דכיון דאיכא עדי חתימה לא סמכי אעדי מסירה אבל היכא דליכא עדי חתימה ונכתב ביום ונמסר בלילה ואפי' יש בו הקדמה כשר. עוד כתוב שם ואפי' לרבנן אי אכתיב ביממא ואחתים בליליא ומקמי חתימי כתבי הכי גיטא דנא אכתיב ביום פלן ולא הספיק למחתמיה עד השתא וחתימי סהדי כשר. הרי לך בהדיא דגט שנמסר בלילה כשר לכ"ע אם נכתב ונחתם ביום א'. תו איכא טעמא אחרינא דאי גט שנתן בלילה פסול משום דהוי כתחלת דין כחליצה ליבעי תלתא דליהוו ב"ד בשעת נתינה אלא ודאי לא דמיא לחליצה דהתם הכל תלוי במעשה בית דין דהיינו חליצה ורקיקה ואמירה וקרא כתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ומשום הכי בעינן ב"ד וביום אבל גבי גט הכל תלוי במעשה הגט וספר כורתה ואין דבר אחר כורתה ואין העדים חותמין בגט אלא מפני תיקון העולם הילכך לא בעינן לא בית דין ולא ביום וכי היכי דשאר שטרות נכתבים ונמסרים בלילה הוא הדין לגטי נשים וגטי עבדים. תו דתנן נכתב ביום ונחתם ביום נכתב בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר וכיון דבחדא גזרה כייל להו משמע דשוין הם וכי היכי דנכתב ביום ונחתם ביום הוי שנתן לה ביום גם נכתב בלילה ונחתם בלילה הוי שנתן לה בלילה וכשר:
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.