תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשנ״ג סימן ב׳

תשובה מה שכתבת להאריך גג הקוף כדי למלאות מקום הגרר. איני רואה את דבריך כלל מכמה טעמים חדא לפי שנשתנית צורת האות לגמרי שהרי רגל הקוף צריך שתהיה תלוי בראש הגג שהוא סוף הגג ולא באמצעית הגג ולמחוק רגל הקוף ולהמשיכו לראש הגג אי אפשר כאשר כתבת. ותו לפי סוד צורת האותיות צורת הקוף היא @44כו@55 והיא מאותיות שם היחוד. וכן כתוב באגור. ואם כן היאך אפשר שיהיה גג העליון של הכף ארוך כל כך והתחתון קצר כזה @44[ק]@55 אין זה צורת כף וזה פשוט. ולפי זה אפילו אם היה מותר למחוק רגל הקוף ולהמשיכו כגון בספר תורה אין ראוי לעשות כן לפי שנפסדה צורת האות ואין לו תקנה אלא שיאריך גם כן הקו התחתון כזה @44ק@55 וכן הדין בלמ"ד בזמן שבא להאריך אותה שגם צורתה @44כו@55 כמנין שם היחוד וצריך לכתוב אותה כזה @44ל@55 וכמה סופרים ראיתי טועים ואתה תהיה מן הנזהרים. תו איכא טעמא אחרינא כיון שמתקן האות נמצא שהוא שלא כסדרן ומה לי שיהיה כל האות שלא על הסדר ומה לי מקצת האות. ואם תאמר שאני הכא שכבר האות היא שלימה על הסדר ואין זה אלא תוספת בעלמא. אם כן לפי דבריך אינו מעיקר האות ואינו אלא כטשטוש בעלמא. ויותר טוב שיהיה חלק ממה שיפסיק טשטוש זה בין התיבות דאע"ג דאמרינן בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה. הני מילי למצוה מן המובחר אבל לעכב לא. וכן כתב הרמב"ם זכרו לברכה וכיון שלא היה בין התיבות כשיעור פרשה כשר בדיעבד וגם ליכא למיחש דמחזי כשירה דלא אמרינן הכי אלא שלא יכתוב פרשה כצורת שירה אבל בהפסק כזה בין תיבה א' לחברתה לא נפסלו בהכי. ולענין אם היתה אות יתירה שיכול לגוררה ליכא לפרושי בסוף תיבה דוקא דהא במלא וחסר איירי כגון שכתב החסר מלא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות תפלין שאם כתב החסר מלא פסל עד שימחוק היתר. ואם כתב המלא חסר אין לו תקנה ופסול ע"כ. והמלאות והחסרות באמצע תיבה הם לעולם ואם כן הדרא קושיתך לדוכתה אבל קושטא דמלתא דאין זה קושיא ואגב שיטפך לא עיינת בה שהרי כל המלאות והחסרות אינם זולת וי"ו או יו"ד והם קטנות ודקות ואינם תופסות אלא מעט מקום ובכל שהוא שיעבה האות שלפניה ושלאחריה לא יראו כשתי תיבות וזה פשוט ואין בזה לא שינוי אות ולא שלא על הסדר ומינה לא תזוז: