תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתש״מ סימן ב׳

תשובה דבר זה תלוי במחלוקת ראשונים ואחרונים ומחלוקתם תלוי בהא דגרסינן בפרק נערה שנתפתתה אלמנה רב אמר שמין מה שעליה ושמואל אמר אין שמין מה שעליה ואפסיקא הלכתא כותיה דרב ואע"ג דתנן במתני' כותיה דשמואל לכאורה כד מעיינת בה שפיר הלכתא כותיה דרב מאי טעמא כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למשקל ומיפק לא אקני לה. ופירוש מה שעליה פי' הרשב"א ז"ל בתשובה שלא על הבגדים שהיא לובשת בשעת גירושין נאמר כן אלא אפילו על הבגדים שיש לה שזכתה בהם בפני בעלה ולא אמרו מה שעליה עכשיו אלא מה שהקנה לה הבעל להיות עליה כלומר ללבוש ולהתנאות בהם. ושמואל דאמר אלמנה אין שמין מה שעליה לא על בגדי אלמנותה בלבד אמר ותדע דהא תלינן טעמא דשמואל בטעמא דמתני' דתנן אחד המקדיש וכו' ולא בכלים חדשים שלקחם לשמן כלומר אעפ"י שעדיין לא עלו עליהם ולא נשתמשו בהם דמשעה שצבען לשמן או שלקחם לשמן זכו בהם והרי הם נתונים להם ומדשמואל נשמע לרב למאן דפסק דגרושה אין שמין מה שעליה. וכן דקדקתי מלשון רש"י גם כן שכתב כשמגבין לה כתובתה ב"ד שמין בגדיה בפרעון כתובתה. וכתב עוד אלמא בגדיה שלה ומשמע כל בגדיה ולאו דוקא מה שהיא לובשת. וק"ל על זה דגרסינן עלה כלתיה דבי בר אלישיב הוה קא תבעה כתובתה מיתמי הוה קא ממטי להו לבי דינא אמרי זילא בן מלתא דתזלי הכי לבשתינהו ואכסתינהו לכולהו (מנה) [מאני] אתו לקמיה דרבינא אמר להו הלכתא כותיה דרב דאמר אלמנה שמין מה שעליה. וי"ל דלא היתה יודעת הדין דנשי לאו דינא גמירי תדע דהא ס"ל דהלכתא כשמואל וכן היתה סוברת דמה שעליה מה שעליה ממש ולא היא וכדכתיבנא. הא למדת כי פירוש מה שעליה כולל בין מה שעליה ממש בין כל הבגדים שלה שעשה לה הבעל אפילו שהם מונחים בקופסא ולמי ששמין שמין הכל ולמי שאין שמין אין שמין כלום ודוקא במה שעשה לה הבעל אבל נכסי נדוניתה פשיטא ופשיטא דשמין לה ונוטלתן בשומתן הראשונה דזיל בתר טעמא משום שהבעל הקנה אותם לה ואלו הנכסים היא הכניסה אותם. וזה לשון מהר"ם ז"ל דהיינו דוקא שהבעל תקן לה דטעמא דהרמב"ם ז"ל כדפירש בהגוזל קמא גבי המקדש נעשה כמי שהקנה לה מעיקרא דהכי מחלק בירושל' פרקא קמא דקדושין גבי אחין שחלקו מה שעליהן שמין מה שעל נשיהם אין שמין במה דברים אמורים בראויים להשתמש בהם בחול מיהו היכא דידוע שהקנה להם מעיקרא אפילו בכסות שבת ורגל אין לו בכסות בניו ואשתו וכל שכן היכא דאיהי הכניסה לו דאין בעל חוב גובה מהם ואפילו כלי שבת ורגל שהרי הם מיוחדים לה ואפותיקי נינהו ע"כ בהג"ה באשירי. ויש לדון בנדון דידן אם ידוע שהקנה לה מעיקרא אם שמין אותם בכתובתה או לא דאיכא למימר כי היכי דבעל חוב אינו גובה מהם משמע דשלה נינהו הילכך אין שמין אותם לה כלל. אבל מסתברא לי דלא אמרינן הכי אלא לגבי בעל חוב דכיון דידוע שהקנה אותם לה מעיקרא נסתלק בעל חוב מהם אבל לגבי נפשיה לא מסלק עצמו דאדעתא למשקל ומיפק לא תקנו לה כדאמרינן בגמרא. ומשמע אפילו אקני לה בהדיא וזה ברור הא למדת כי נכסי נדונייתה אינם בכלל זה וכל מה שעשה לה הבעל בין מן הסתם בין שהקנה לה בהדיא הכל הוא בכלל דין זה למאן דאמר שמין שמין הכל ולמאן דאמר אין שמין אין שמין כלל ולאלמנה כיון דאיפסיקא הלכתא כוותיה דרב שמין מה שעליה לא שנא מה שהיא לובשת ל"ש מה שמונח בקופסא ל"ש בגדי חול ל"ש בגדי שבת ויו"ט ל"ש מה שהקנה לה בפירוש ל"ש מה שקנה לה בסתם: