כללא דנקטינן מהאי שקלא וטריא דאתתא שריא ובניה כשרים מכמה טעמי חדא דבזוגא קמא דסהדי איכא חד פסול ופסיל לחבריה. תו דבזוגא בתרא איכא חד זומם ופסיל לחבריה. ותו דנתקבלה שלא בפני בעל דין והם לא חולים ולא מבקשים לילך למ"ה ולא במקום רחוק מאד ולא שלחו לו ולא בא. ותו דהויא כדיני נפשות כיון דאתו לאסור אותה על בעל' ולהענישה ולעשות את בניה ממזרים. ותו דהויא בלא דרישה וחקירה. ותו דלא הוה לה חזקת אשת איש אלא חזקת עגון בטעות וגרוע הוא מקול בעלמא ותו דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן לה אחזקת פנויה. ותו דאם נשאת איכא מ"ד דלא תצא וכל ספק אזלינן לקולא. ותו דנשאת ואח"כ באו עדים האוסרים אותה. ותו דסהדי דשרו לה אתו ברישא הרי איכא הכא עשרה טעמי דשריותא דכל חד וחד סגי באנפי נפשיה וכל שכן בהצטרפות כולם. וכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.