תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ח סימן ב׳

תשובה דבר זה נשאל לפני כמה"ר יעקב בירב יצ"ו והעלה שאין בית מיחוש לאלו הקדושין כלל מכמה צדדין והוא היה אז בצפת ואניעם שאר החברים הצרכנוה גט קודם זה ואפ"ה לא חשש החכם הנזכר ומתוך דברי אלה יתבארו בעזרת האל כל ראיותיו ואם ראויים לסמוך או לא. ומה שיש לחקור הוא זה תרי ותרי אי ספיקא דאורייתא או דרבנן. עוד אי עבידי אינשי דטעו כולי האי. עוד אי הויא עדות מוכחשת או מוזמת. עוד אם איפשר לקיים שתי העדיות. עוד אי תלינן טעותא בשני עדים או בשתי כתות. עוד בלשון שאמר שתקחי זה הדינר לקדושין לי אם הוא לשון מועיל בקדושין. עוד יש לדקדק כי זה הבחור היה משודך עם הנערה כמה שנים ולבו גס בה אם מועיל לזה הענין או לא. עוד שהרי הבת גדולה לפנינו שדים נכונו ושערך צמח ואומרים שיש שם בצפת עד אחד שאומר שהיא נערה עדיין שלא בגרה בשעת קדושין אם נחוש לו. עוד אם ימצאו נשים מעידות ע"ז אם הם נאמנות או לא. עוד אם יש לה עתה סימנין אם נאמר כאן נמצאו וכאן היו או דילמא עתה שנולדו וצריכא עוד ששה חדשים. עוד אם יש במצרים תקנה שלא יקדש אלא ברשות בית דין. עוד אם התקנה מועיל להפקיע הקדושין או דילמא לא הויא אלא עבריין לבד. עוד חכם שאסר אם רשאי חבירו להתיר. עוד כי בעדות השני אין כתוב זמן וכתוב בו ביום ה' שעבר ולא ידעינן איזה ה'. עוד אם יש לחוש לעדים השניים מפני שהם משרתי הבית. ומעתה אשיב בעזרת המלמד לאדם דעת. לענין תרי ותרי אי אמרינן ספיקא דאורייתא או דרבנן. ביבמות פרק ד' אחין איכא תרי לישני חד לישנא תרי ותרי ספיקא דאורייתא וחד תרי ותרי ספיקא דרבנן וכתבו בתוספות וא"ת כיון דמסקינן דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכו' משמע דמסקנא דגמרא דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן וכן כתבו ג"כ בכתובות פרק האשה שנתארמלה בדבור המתחיל מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא וכולי מ"מ תרי ותרי ספיקא דרבנן כדמוכח בפרק ד' אחין וכולי הרי סברי תרי ותרי ספיקא דרבנן. וכן כתב הר"ן ז"ל וזהו לשונו ומדאמרינן הבא עליה באשם תלוי קאי איכא מאן דבעי לאוכוחי דהלכתא כההוא לישנא דאמרינן ביבמות פ' ארבעה אחין דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי אתתא אחזקתה וכו' והא ודאי ליתא דמסקנא דיבמות סלקא דתרי ותרי ספיקא דרבנן משום דאמרינן אוקי אתתא אחזקתה עד כאן לשונו. וכן כתוב בהגהה משם מהרי"ח דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא ראינוהו שנתקדשה לא תנשאת ואם נשאת תצא דהוו להו תרי ותרי פי' ולא אמרינן העמד אשה על חזקתה ובחזקת פנויה עומדת מדרבנן איתרע חזקתה וכו' ונפקא מינה שאפילו היו במעמד אחד דליכא טעמא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעה ונאמר דלא ראינוהו הוי הכחשה כמו שכתבתי למעלה מהרשב"א אפילו הכי אם נשאת תצא עכ"ל. והא דתניא אם נשאת לא תצא תירגמא אביי בעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה ורב אשי אפיך לה ותני ואם נשאת תצא ושתי האוקמתות הביא הריא"ף ז"ל ותרוייהו קושטא נינהו. משמע דלדעת כל הני ספיקא דהתם תרי ותרי הוי דרבנן ואע"ג שיש מי שפוסק תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולישנא דהבא עליה מסייע להו הא תירגמא הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות. והרשב"א ז"ל תירץ בה כמה תירוצים ואחד דהכא פריך אליבא דמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא ונראה לי ראיה כיון דאביי ורבא מהדרי לתרוצי תירוצי אחריני משמע דבשני כתי עדים ספיקא דרבנן הוא והוה לן לאוקומה אחזקתה מידי דהוה אנכסי דבר שטיא ומשום הכי מהדרי לתרוצי דלא תיקשי. אלא שעדיין יש לדקדק מה סבר הריא"ף והרמב"ם ז"ל בזה. וכי תימא למאי נפקא מינה נפקא מינה טובא דאי מדאורייתא לכ"ע תצא אם נשאת. ואי מדרבנן איכא פלוגתא דאיכא מאן דאמר תצא ואיכא מאן דאמר לא תצא. וכן כתב ריב"ש ז"ל בתשובה וז"ל ולמ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא אם נשאת תצא אם לא נשאת לאחד מעדי' ומ"ד תרי ותרי ספקא דרבנן לכתחלה לא תנשא ע"כ משמע אבל אם נשאת לא תצא. וכן משמע לפי היש מפרשים שהביאו התוספות. ותו נפקא מינה דאי מדאורייתא כל ספק אחר שיולד אזלינן בה לחומרא ואי הוי ספקא דרבנן אזלינן לקולא. והנה כתב הריא"ף ז"ל וכל תיקו דקדושין צריכה גט דהוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא עבדי ע"כ וגבי נתן הוא ואמרה היא כתב ז"ל חיישינן מדרבנן וצריכה גט וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ג' הרי זו מקודשת בספק וכתב בפרק ד' וכן כל קדושי ספק אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק ולא ביאר הרב ז"ל אם ספק זה מדאורייתא או מדרבנן. וגבי אם היה כלב רץ אחריה כתב ה"ז ספק מקודשת והר"ן ז"ל בפירוש ההלכות בפרקא קמא דקדושין העלה בצ"ע אם בכל ספק מקודשת אי צריכה גט מדאורייתא או לא. וצריך לתת טעם מאי שנא מתרי ותרי דפשיטא ליה דהוי ספיקא דרבנן ודוחק הוא לומר דסברת נפשיה הוי ספיקא דרבנן דאוקי אתתא אחזקתה והא לא נסתפק אלא לדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל שהלשון מוכיח שהוא עצמו מסופק שכתב ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קדושין וכו'. ולכאורה היה נראה לומר דסברת הריא"ף ז"ל דתרי ותרי ספיקא דאורייתא דכתב בפרקא האשה וערער דגזלנותא נמי לא אמרן אלא דקא מסהדי תרי דגזלנא הוא ואתו תרי אחריני ומסהדי דהדר בתשובה דלא מכחשי אהדדי. אבל אי אתו תרי אחריני ואמרי לאו גזלנא הוא דמכחישי להנך לא חתים כלל דהוו להו תרי ותרי והוה ליה גברא ספק פסול הילכך לא מחתמינן ליה כלל עד כאן. ובשלמא אי ס"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא היינו דלא מוקמינן לגברא אחזקתיה אבל אי תרי ותרי ספיקא דרבנן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה. אבל כד מעיינת בה תשכח דאין מכאן ראיה דאפילו תימא תרי ותרי ספיקא דרבנן לא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה לאפוקי ממונא וזהו שהשלים הרב ז"ל ולא מפקינן ממונא אפומיה משמע דבהכי תלי טעמא. ומה שכתב הר"ן ז"ל ואחרים מסייעים עוד סברת הריא"ף ז"ל ואומרים דכל תרי ותרי ספקא דאורייתא מסייעי' דברי הרב ז"ל לפי סברתם אבל אין בהכרח שיסבור הרב ז"ל כן. ולפי שטה זו יש לומר דכל ספק בקדושין הוי דרבנן כדכתב הרב גבי נתן הוא ואמרה היא. ומה שכתב גבי כל תיקו דקדושין צריכה גט דהוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא ה"פ דהוי ספיקא בדבר שהוא דאורייתא דהיינו קדושין ומשום הכי אזלינן בה לחומרא לאפוקי שאם היה הספק בדבר שאיסורו מדרבנן אזלינן ביה לקולא ולגבי תרי ותרי איכא טעמא אחרינא לומר דהוי ספיקא דרבנן דהתם לא נולד הספק בגוף המעשה. וגם לא מחסרון ידיעה אלא העדים הולידו הספק. הילכך לא איתחזק איסוריה דאימור סהדי בתראי קושטא אמרי ומשום הכי אסיק גמרא דתרי ותרי ספיקא דרבנן. והיינו דהר"ן ז"ל נסתפק בשאר ספק קדושין וגבי תרי ותרי לא נסתפק אם הלכה כהאיך לישנא. הכלל העולה דתרי ותרי ספיקא דרבנן לדעת רוב הפוסקים שאנו נמשכים אחריהם ואפי' יש קצת שדבריהם סתומים נלמוד מן המפורש. וכיון שכן אם יולד לנו ספק אחר בתרי ותרי נזיל לקולא כדין כל ספק לדבריהם ובזה מסכים החכם הנזכר לעיל. אלא שעדיין לבי מהסס דדילמא משום חומרא דאשת איש לא נקל כל כך דהא אפי' למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן הסכימו רוב הפוסקים דאפי' נשאת תצא וכיון דהחמירו בה כולי האי דילמא אם יש ספק נמי לא יתירוה לינשא לכתחלה בלא גט ובשלמא אם נשאת לא תצא כיון דאית בה תרתי לטיבותא חדא דתרי ותרי ספיקא דרבנן ועוד ספק אחר שנולד לא תצא אבל להתירה לינשא לכתחלה בלא גט אני חוכך להחמיר ולא כתבתי זה אלא לעלמא אבל בנדון דידן איכא כמה טעמי לאוסרה בלא גט וכמו שאני עתיד לבאר בע"ה: