תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשי״ג סימן ב׳

תשובה אומר אני כי החכם אשר הורה להתירה להנשא אם ידע במעשה ב"ד שנעשה במצרים הוא ראוי לעונש גדול כי מי שאינו יודע בטוב גיטין וקדושין לא יהיה לו עסק עמהם ואני שאלתי את פיו ונשבע שלא ידע במעשה שנעשה במצרים אבל עדיין הוא מחזיק לומר שהאשה מותרת לבעלה זה בטענות שאין בהם ממש והדין הוא שתצא מזה ומזה והולד ספק ממזר לדעתי ולדעת מקצת הוא ודאי ממזר ולקמן בע"ה נבאר הטעם. תחלה יש לדקדק אם יכולים לבטל את הגט או להוסיף או לחדש תנאי או לבטל תנאי כיון שכתוב מעכשיו. עוד אם השליח יכול לבטל. עוד אם משמעות לשון ההרשאה מורה אפילו על ענין הגט ותנאו או לא. עוד אם לשון המעשה בית דין מורה שביטלו את הגט בפועל או לא. עוד אם יאמר הדיין בעצמו שלא ביטל את הגט ומה שכתב ויניחנה עגונה לאיים עליה או פירוש אחר אם יהיה נאמן או לא. כתב הרא"ש ז"ל בתשובה שאפילו התנה במעכשיו או בעל מנת אם רצה לבטל תנאו הרשות בידו וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולא שני לן בין שיהיה התנאי מן האיש או מן האשה וזה במחלוקת אבל הרוב הם מסכימים שיכול לבטל התנאי. ולענין השליח דבר פשוט הוא דשלוחו של אדם כמותו לכל דבר חוץ מדבר עבירה דאין שליח לדבר עבירה. גם לענין משמעות לשון ההרשאה מורה ממש כי על כל דבר עשתה שליח את אמה מכמה טעמים חדא דאי לענין ממון דוקא הא כבר כתוב לפשר ולמחול מה צורך שיכתוב ולעשות בכל ענייני בתה אלא משמע שבא זה הלשון לענין הגט ותנאו שהוא הדבר שבינה לבין בעלה. ותו כיון שכתוב בפשרה שתבוא לאה למצרים מקום אשר הבעל עומד משמע דלענין הגט ותנאו היו דנין לא לענין ממון לבד. גם המעשה בית דין מורה בהדיא שבטלו את הגט ועשו תנאי חדש ומשום הכי כתב ויניחנה עגונה דלא חיישינן לבית דין טועין שהיא לא היתה דנה ולא היה כתוב בהרשאתה אלא על ענין ממון והדיין יכתוב ויניחנה עגונה והרי אין בידו להניחה עגונה שהרי גטה בידה וכ"ת דה"פ ילך לשם ויקיים תנאו ויבטל את הגט ואח"כ ילך לו ויניחנה עגונה. הא ודאי ליתא דכל זה חסר מן הכתב. ועוד דלמה הוא צריך לכתוב זה והרי בידו לעשותו אלא ודאי מאי אית לך למימר שביטלו את הגט והרי היא אשתו ואם לא תבא תשאר עגונה שלא יכופו אותו בית דין ללכת שם. וכ"ת לעולם לא בטלו את הגט ומה שכתב ויניחנה עגונה הוא לאיים עליה גם זה הפירוש רחוק מאד כי לא היה לו לדיין לתת מכשול לפני הבעל שיחשוב שאינו צריך לקיים את תנאו ולבית דין טועין לא חיישינן אבל מכל מקום אני אומר שאם יאמר הדיין בעצמו שלא מחלו את התנאי ולא ביטלו את הגט לפניו ומה שכתב ויניחנה עגונה יפרש בו אחד משני הפירושים שכתבתי לעיל שהוא נאמן אעפ"י שהוא פירוש דחוק שהרי אינו מכחיש מה שהעידו העדים. ולפיכך אני אומר שהולד ספק ממזר עד שיתברר מפי הדיין אבל לצאת מתחת בעלה ודאי תצא שאפילו אם תמצא לומר שהוא ספק תצא מספק מזה ומזה. והנראה לענ"ד כתבתי: