שאלה על מעשה ראובן גרש את אשתו על מנת אם לא יבא מכאן ועד שבע חדשים ככל משפטי התנאים. עוד קבל על עצמו שיתן לה כך וכך למזונותיה בכל חדש בזמן ההוא ובא הבעל לכאן למצרים והאשה נשארת ברשי"ת ובתוך הזמן הנזכר עשתה האשה שליח לדון עמו וכתוב בהרשאה שתוכל לאה המורשת הנזכרת לפשר ולמחול ולעשות בכל ענייני בתה המרשת שבינה לבין בעלה הנזכר כל מה שיראה לה ובאו לפני בית דין של מצרים ופשרו ביניהם וזה לשון השטר. בפנינו נתפשרה עם ראובן הנזכר בכח ההרשאה הנזכרת שיתן לאשתו הנזכרת כנגד המזונות הכתובים בשטר הנזכר שמיום שנכתב השטר ההוא עד שתבא לאה הנזכרת לכאן אצל בעלה מאה ועשרים מי"די ושהיא תלך להביא בתה הנזכרת ושיהיו המעות הנזכרים מונחים ביד שמעון אחי דינה הנזכרת שאם תבא דינה הנזכרת לכאן ינתנו לה המעות הנזכרים ואם לא תבא יחזרו המעות הנזכרים לראובן הנזכר ולא יהיה לאשתו הנזכרת עליו מזונות בין לעבר בין לעתיד וגם תפסיד כתובתה ויניחנה עגונה. כל זה עשתה המורשת הנזכרת עם ראובן הנזכר בכח ההרשאה הנזכרת ובטלה המורשת הנזכרת בכח הרשאה הנזכרת כל הכתוב בשטר הנזכר זולת מה שכתוב בשטר זה והשטר הזה כתוב וחתום. והנה האשה לא באה למצרים וגם הבעל לא הלך לרשי"ת והיא החזיקה עצמה במגורשת והלכה ונשאת לשמעון על פי אחד מן בעלי התורה. ועתה האשה אומרת כי מעולם לא הרשת את אמה אלא על עסקי ממון. אבל לבטל תנאי או לחדש תנאי או לבטל את הגט לא עשתה שליח כלל. ועתה יורה המורה כדת מה לעשות באשה ואם יהיו לה בנים מה תהא עליהם:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשי״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.