תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתרפ״ד סימן ג׳

שוב מצאתי בתשובות הרשב"א ז"ל שאין יחיד אומר קדושת יוצר ובתשובות אשכנזים ראיתי שהיחיד אומר י"ג מדות וקדושה בעינן תנאי כפול דמכלל הן אתה שומע לאו. הלכך כל איסורא דאית ביה דררא דממונא כגון סוטה ועדים בעינן לכפול תנאו משום ממון שבו לדעת הרמב"ם ובעלי סברתו ז"ל אבל באיסורא דלית בה דררא דממונא כגון שבועות והקדשות ונדרים לא בעינן תנאי כפול. וכן דקדקתי מלשון הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות פרק ו' שכתב וזה לשונו וכל תנאי שבעולם בין בקדושין בין בגרושין בין במקח בין בממכר בין בשאר דיני ממונות צריך להיות בתנאי ד' דברים וכו'. משמע בהדיא בשאר דיני ממון אבל בדיני איסור אין צריך לכפול. וכן תמצא בהל' שבועות ונדרים שכתב שבועה על תנאי או נדר על תנאי ולא הזכיר תנאי כפול וכן בדין שלא רצה זה לאסור עצמו בנדר או בשבועה או להקדיש אלא על זה התנאי וא"כ איך ניקום ונימא שאם לא כפל תנאו שיהיה המעשה קיים. וא"ת דהא בסוף פרקא קמא דנדרים משמע בהדיא דאפילו בנדרים לית ליה לרבי מאיר מכלל הן אתה שומע לאו. תירץ הר"ן ז"ל דנדרים ממונא אית בהו דאסר חפצא עליה. והתוספות ז"ל בסוף פרק שבועת העדות תירצו דכי לית ליה לרבי מאיר מכלל הן אתה שומע לאו באיסורא זוטא כגון נדרים אבל באיסורא רבה כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה וכן שבועה דחמירא אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. והשתא בין לפי שטת הר"ן ז"ל שכתב דנדרים ממונא הוא הרי הוא ז"ל פסק כרבי יהודה בין לפי שטת התוס' שנדרים איסורא זוטא הוא הקדשות ודאי איסורא רבא הוא דהא אית בהו מעילה והאוכלן בטומאה במיתה. ואע"ג דתנן בנדרים לקרבן לאישים וכו' ועלה אמרינן בגמרא סברוה הא מני רבי מאיר היא והאי סברוה קאי במסקנא ומשמע דאפילו בקרבן אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אי אתה שומע הן התם נדר בעלמא הוא ומתפיס אותו באיסור קרבן לגבי איסור אכילתו תדע שהרי אם נהנה מן הדבר הנדור לא מעל אבל המקדיש דבר בין למזבח בין לבדק הבית אם נהנה ממנה מעל. הלכך חמירי טפי ולא בעינן תנאי כפול. וא"ת אי משום טעמא דחומרא הוא הוה לן למימר דאם לא כפל תנאו יהיה התנאי בטל והמעשה קיים. וי"ל דאדרבא מפני החומרא שיש בסופו אין ראוי שיהיה המעשה קיים אם לא נתקיים התנאי אעפ"י שלא כפל אותו. ובנדון דידן כיון שהוא בענין הקדש אעפ"י שהתנאי היה בדבר השוה עתה ממון שהוא חזקת ההדלקה אין בכך כלום ואין צריך לכפול תנאו: