תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתרע״ד סימן ד׳

בוצינא דנהורא החכם השלם נר"ו. בעט"י אשר אתי גשתי באתי להשמיע במרום קדשו על חזות קשה אשר נתפשט ונתפשטה המספחת ממורי היתר למצחקי קובייא בשבת שמצאו בדברי הפוסקים ז"ל שצחוק בקוביא חכמה היא ואינה מלאכה טחו מראות עיניהם מהשכיל לבותם שאם אמרו שהיא חכמה היינו לענין שאם היינו אומרים שהיא מלאכה אז אפי' שהקוביא אינו מדבר (שאינו) מוקצה היה אסור. אמנם היות הקוביא מן הדבר המוקצה אפי' שנאמר שהיא חכמה מנ"ל לצחוק ולהתירו לטלטל בשבת ואמרו ז"ל ומה אם הזהירו שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול שנאמר ודבר דבר ק"ו שלא יהא טלטולך בשבת כטלטולך בחול. ולצחוק בחול אצל יחידי סגולה אסור כ"ש אצל בעלי תורה משום שמצחק בדברים בטלים שאין ראוי לשחוק אלא בדברי תורה וחכמה כמו שמביא הטור ח"מ סי' ש"ע וא"כ איך נתיר להמון העם בשבת ואמרינן פ"ק דע"ז אשרי האיש זה שלא הלך בטרטיאות וכו' מפני שהם מושב לצים שהם מקומות שמתאספים לצחוק ואפי' בחול אסור ולא הותר ללכת בטרטיאות בשבת אלא לפקח על עסקי רבים וכל מקום שנאספים שם אגודה כדי לצחוק נקרא טרטיאות ושם ליצנותא נמצא וכו' לכן מלאני לבי לשום פני נגד מורי היתר ואל מי מקדושים אפנה להקים דגל אמיתת התורה לאמיתו נגד המשחיתים ומאתו מענה לשון אדרוש יאזרני יורני אור התורה ויעיר לי אוזן לשמוע בלימודים שותה בצמא את דבריו הצעיר יהודה חמאי: