תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקפ״ח סימן ב׳

תשובה גרסינן בפרק אלו מגלחין תניא ר' אלעזר אומר כל העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הוא למה זה דומה לספר תורה שנשרף שהכל חייבין לקרוע פי' רש"י ז"ל שעדיין היה זה יכול ללמוד והוי ס"ת. ולפי פי' זה על הזכרים חייב לקרוע שהרי חייבים בתלמוד תורה ואפילו קטן היה ראוי להיות כס"ת אבל על הנקבות אינו חייב לקרוע שהרי אינם ראויות להיות ס"ת. אבל הרמב"ן ז"ל פי' שהנפש בגוף כאזכרות בגוילין ומשל בעלמא הוא שהוא הפסד גדול וחרדה רבה וחייב אדם לקרוע עליה כאלו נשרף ס"ת לפניו. א"נ יש לומר כשם שקורעין עליה כך קורעין על מקיימי מצותה דבשריפתה אובדין מצות של כתיבה ובמיתה (עושים) אובדין מצות של מעשה הילכך על כל אדם מישראל קורעין אפילו על אשה עכ"ל. הנה לפי הטעם הראשון שכתב הרב הכל במשמע איש ואשה קטן וקטנה שהרי הטעם היא משום שהוא הפסד גדול וחרדה גדולה. ולפי הטעם השני איש ואשה גדולים במשמע שהם ראויים לקיים מצות של עשייה אבל קטנים לאו בני מעשה מצוה הם וכ"ת ראויים לקיים מצות לאחר זמן הא ליתא דאין קורעין על העתיד וכן הקשה הוא ז"ל על פי' רש"י וז"ל וקשה הדבר לאמר שיקרע על העתיד. ולענין פסקא ראוי לפסוק כדעת הרמב"ן ז"ל חדא שהוא להחמיר ואע"ג דאמרינן הלכה כדברי המקל באבל לא אמרינן הכי אלא במחלוקת תנאים ולדעת קצת גם במחלוקת אמוראים אבל במחלוקת פוסקים לא אמרינן. ותו דאבלות לחוד וקריעה לחוד והכי אמרינן בגמרא בהדיא. ותו דרש"י ז"ל לא אמרה בהדיא אלא שאנו לומדין כן מתוך דבריו. ותו דאשה אע"ג דאינה מחוייבת בתלמוד תורה מ"מ אם למדה שכר יש לה וא"כ אשה נמי יכולה היא ללמוד ולהיות דומה לס"ת הילכך קורע בין לאשה בין לאיש והכי דייקינן לישנא העומד על המת ולא קתני העומד על האדם בשעת יציאת נשמה: