תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקע״ד סימן ב׳

תשובה צריך שתדע כי הייחוד אשר אנו חוששין לו שמא בעל לשם קדושין צריך שיהיו בו תנאים הרבה. א' שיהיה כדי שיעור ביאה. ב' שלא יהיה שם אדם אפילו עבד אפי' שפחה חוץ משפחה דידה. ג' שיהיו העדים רואים אותו כאחת. ד' שיהיו יודעים שיש עדים רואים אותו. ואחר שיתקיימו כל התנאים הללו הוי יחוד וחיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני מספק. ולענין עיקר הדין אי חיישינן בנ"ד או לא אם אפשר לכופו לחלוץ או להטעותו מוטב משום לזות שפתים. אבל אם אין יכולין לכופו אין כאן בית מיחוש מכמה טעמים ומותרת להנשא לכתחלה. חדא דעיקר הדין תלוי במחלוקת דגרסינן בפ' הזורק אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בראוה שנבעלה וכו' אבל לא ראוה שנבעלה ד"ה אינה צריכה גט משני ואיכא כמה גאוני עולם דפסקו כי האי לישנא. אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל פסקו כאידך לישנא דר' יוחנן דצריכה ממנו גט שני. ותו דגרסינן בירושלמי גבי לנה עמו בפונדקית א"ר מונא ב"ש כטעמייהו דאמרי אדם פוטר את אשתו בגט ישן ואמרי אינה צריכה גט שני וב"ה סברי טעמייהו דאסרי ואמרי צריכה גט שני. אמר ר' יוסי בר בון ב"ש כדעתייהו לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אינון אמרי מזוהמת היא בפניו ואינו חשוד עליה לפיכך אינה צריכה גט שני וב"ה דאמרי הקדיחה תבשילו אינון דאמרי אינה מזוהמת לפיכך חשוד עליה וצריכה גט שני. ולפי גמרא דבני מערבא לב"ה דאמרי צריכה גט שני לכתחלה הוא ואם נתגרשה והלך בעלה למדה"י אחר שלנה עמו בפונדקי תנשא לכתחלה כדין גט ישן. ואיכא מרבוותא קמאי דאמר המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי כגון שכתבו ועדיין לא נתנו וטעמא משום גט ישן ולא משום קדושין ולא בריר. וגמרא דילן מסתברא דאזלא כטעמא דר' יוסי בר בון ולא משום גט ישן עכ"ל העטור וכתוב במרדכי. הרי לך בהדיא דאיכא מרבוותא קמאי דלא חשו לקדושין כלל. וגם לפי דעת הירושלמי נדון דידן דומה למהלך בעלה למד"ה שהרי הלך לבית עולמו והיבם אינה רוצה לחלוץ וליבם אין יכול שהיא גרושת אחיו. ותו דאפילו לדעת המחמירין בשלמא גבי אשת איש דחמירא הצריכו גט שני מספק שמא בעל לשם קדושין אבל גבי יבמה לשוק דאיסור לאו הוא לא מחמרינן כולי האי. ותו כיון שהוכחה בדבר ומיד כבד עליו החולי לא היה בו כח לבעול שכבר היה קרוב לגוסס. ותו שכבר נטרף דעתו ולא היה בו דעת לבעול לשם קדושין. ותו כיון שגירש את זו ושידך אחרת רגלים לדבר שאין חפץ בה עוד ולא בעל לשם קדושין. כללא דמלתא דבהצטרפות כל הטעמים הנ"ל אין כאן בית מיחוש כלל ואם לא ירצה לחלוץ או שלא יוכלו להטעותו תנשא לכתחלה: