תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקס״ב סימן א׳

שאלה לקנדיא על דבר לאפלות הטפלות הקרויות בלשון יון טורטא' של בשר ושל גבינה בתנור אחד חכמי עיר זו הקדמונים נהגו איסור בדבר ורובם פירשו אך עתה מקרוב חזרו לסורם באשר יש מורה מחזיק בידם נפרצו פרץ ודבר ידוע שהתנור מתמלא פה אל פה כאשר מנהג העיר לכל בעלי הבית הממעיט שתים וידוע כי גדולה המחלוקת בקמאי ובתראי אי ריחא מלתא היא יש אוסרין לכתחלה ויש אוסרין אפילו בדיעבד ויש מתירין אפילו לכתחלה ויש מחלקין דדוקא בתנורים קטנים אפילו לדעת האוסרין ויש מחלקים בין פתוח למכוסה או פיו מן הצד. וא"כ מי יכניס ראשו בסלע המחלוקות. מ"מ כל זאת לא שוה לי אך חכמי העיר שנהגו בו איסור לא קטלי קני' באגמא הוו וידעו כל הדעות הללו ברם טעמייהו לא הוה מטעם דינא דריחא לחוד אך לאיסור גמור חששו מתלתא טעמי ואצ"ל ג"כ לאיסורא דרבנן וזה שמן הנמנע להשמר ולהזהר מן הנגיעה מרידד לריבוי הטפלות ואפי' את"ל דלית הכא נגיעה ממש ואם כי אין להכחיש המוחש מ"מ אין כאן הרחקה מספקא עד שודאי זב מאחת לחבירתה מבשר לגבינה. שנית מכניס אותם בדקר אחד ונדבק בדקר בשר וגבינה ונדבק בטפלות בהכנסה וכ"ש בהוצאה שהיד סולדת בהם וגם הדקר נתחמם ובולע מן הבשר ומבליע בגבינה וכן בהפך. שלישית בשר שנעלם מן העין דבה"ג אליבא דכ"ע אסור וכן איתא בכה"ג בסמ"ק בענין איסור הדקר וז"ל אבל אם יצא השומן של נבלה ונדבק תחת פשטידא או נוגעין זו בזו אסורה והויא ממש נדון דידן. ועוד שם ואותו דקר שקורין פאלא שבה מוציאין הפת מן התנור אם נמשך השומן מן הפשטידא של נבלה על גבה לא יוכל הישראל להשתמש בה באותו היום עד למחר ולמחר מצי להשתמש בה ואע"ג דגזרינן שאינה בת יומא שאני הכא דלא אפשר שלא שיעשה העכו"ם דקר חדש בשביל הישראל ע"כ. ומה שמתיר להשתמש בה למחר ודאי מיירי שאין על הדקר שומן בעין דאז כשאינו בת יומא נותן טעם לפגם. אבל בעין ודאי השומן אינו נותן טעם לפגם (אפילו כשהוא בעין) ודוקא שייך להתיר מטעם פליטה כשאינו ב"י כיון דאי אפשר שיעשה העכו"ם דקר אחר הוי כדיעבד וגם זה איירי דהכניס רק אחת טפלה ואין לחוש כ"כ שהשומן בעין אבל בנ"ד שרבו כמו רבו ומכניסם כולם סמוך לשקיעת החמה כדי לאוכלן חמות ודאי השומן הוא בעין על הדקר. וכה"ג איכא בהגה"ה באשר"י בע"ז וז"ל ומיהו אם זב שומן הבשר חוץ לפשטידא ונבלע בתנור אע"פ שהפת רחוקה מן הפשטידא אסור לאוכלה אפי' במלח והואיל וכן טוב ליזהר שלא לאפות שום טפלות עם הפת בתנור דילמא זב השומן ולאו אדעתיה ע"כ וזהו אליבא דכ"ע כי אין אוסר מטעם ריחא ואוסר אפילו רחוקות דילמא לאו אדעתיה וכ"ש בנ"ד דודאי סמיכי אהדדי טובא והרי דחושש בפת דאיסורא דרבנן כ"ש בנ"ד דאיסורא דאורייתא וחששה זו שמא יזוב השומן לא נזכרה בתלמוד לפי שבתנורים שלהם לא שייך שהפת היה דבוק בדפנות התנור. וליכא למימר כיון דדשו בהו לא יקבלו מינן אי מחינן בהו ומוטב שיהיו שוגגין וכו' אפי' באיסורא דאורייתא. ואני אומר דודאי יטו אזן רובם כי כן היה ג"כ בתחלה בזמן הקדמונים ועוד יש תקנה בדבר לאפות כל מין בפני עצמו דהרי יש לכל אופה תנורים ויש להקהל שני אופים ואם נגזר על האופים להזהר בזה יזהרו גם הם כי רוב פרנסתן מן הקהל. ועוד כה"ג לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו'. והכי איתא באשר"י פ' המביא וז"ל כתב בה"ג דוקא במידי דאתי מדרשא אבל מידי דכתיבא באורייתא מחינן בהו וענשין להו עד דפרשין ע"כ. וגם יש הכא בישולי עכו"ם דאין מועיל השלכת קיסם בתנור דדוקא בפת אמרינן הכי אבל בתבשיל לא מהני עד שישראל ישים התבשיל על האש והכי איתא בר"ן ע"פ הריא"ף ז"ל פ' אין מעמידין וז"ל פת ג' מלאכות יש בה דשגר העכו"ם היסק התנור א"נ דשגר ישראל ואפה העכו"ם מיהו דוקא בפת לפי ששגרת התנור היא מלאכה מיוחדת בה אבל שאר תבשילין לא. והכי מוכח וכו' וכן כתבו הראשונים ואין בדבר ספק כלל ע"כ ומלתא דמסתבר הוא שהקלו בפת גם קולא זו של השלכת קיסם משום דלא אפשר בלא פת ואין לכל אחד יכולת לאפות בביתו אבל בתבשילין לא שייך למימר כה"ג ולא נקל רק כפי היתר רז"ל והיינו טעמא דקמאי דאסרו אפיית הטפלות משום הני אנפי דאמרן ולא משום ריחא לחוד אך אית הכא ריחא וטעמא.