תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקנ״ה סימן ג׳

ולענין אם צריכה עדיין גט שחרור איכא פלוגתא דאיכא מ"ד וכופין את רבו לכתוב לה גט שחרור. והרא"ש ז"ל ס"ל דכיון שהשיאו אשה שוב אין צריך גט שחרור אבל לכ"ע יצא לחירות וזכתה במתנתה ובעלה זכה בנכסיה ממ"נ וכדכתיבנא. וא"ת אכתי הא קיי"ל דאומדין דעת הנותן שאם ראובן היה יודע שזו אינה בתו ובניו אין יורשי אותה אם תמות בלא זרע לא היה נותן לה מתנה גדולה כזו. י"ל דאדרבא מי שיש לו בת פגומה כזו רוצה להשיאה לבן טובים מעטרה בכסף וכלי זהב ומעות כדי שישא אותה וכ"ש אם שמעון חשוב וראובן עשיר. ותו דלא אמרינן כי האי אומדנא להוציא מיד מקבלי מתנה או מיורשיו. ועדיין אנו צריכין לידע אם זכה מתורת ירושה או מכח קדימה בנכסי הגר ונפקא מינה אם קדם אחר וזכה הא תליא בפלוגתא לדעת הרא"ש ז"ל זוכה מטעם ירושה שהרי כתב גבי משיא את עבדו דהא דמצרכינן גט שחרור משום שלא יאמר האדון לא שחררתיו ועבדי הוא אבל ודאי אזלינן בתר אומדן דעתא דודאי שחרריה ומפקיעין אותו ממנו ומותר בבת חורין הילכך לגבי מקדש שפחתו דליכא למיחש שמא יאמר לה שחררתיה אפילו גט אינה צריכה הילכך בנ"ד אשתו היא לכל דבר ואינה צריכה קדושין אחרים וזוכה מדין ירושה. אבל לדעת הרמ"ה ז"ל שכתב המקדש שפחתו מקודשת מספק וכופין את רבה לכתוב לה גט שחרור ואי בעי להשהויי בתר הכי בעי קדושין אחריני דקדושי קמאי קדושי ספק נינהו ואי לא בעי להשהויי בתר הכי לשם אישות בעיא גט לקדושי קמאי דמשום אומדן דעת מפקיעין ממונא אבל גבי איסורא לא אזלינן בתר אומדנא להתיר בלא גט שחרור בין דהשיאו רבו בין בנושא שפחתו ע"כ. ולפי שטה זו הרי היא אשתו מספק וצריכה קדושין אחרים ואם קדם אחר ותפס נכסים הויא תפיסה והבעל הוא המוציא ועליו להביא ראיה שהגיע לידה גט שחרור קודם שקדשה דאע"ג דמוקמין ממונא מאומדן דעתא לא מפקינן ממונא מאומדן דעתא. וא"ת אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קדושין הא ל"ק שאם שמעון היה יודע שבעילותיו בעילת זנות אה"נ שהיה בועל לשם קדושין או חוזר ומקדשה דחזקה לא שביק היתירא ואכיל איסורא. אבל שמעון לא ידע שאשתו זו אסורה לו. וא"ת כיון ששחררה ראובן לבסוף נימא דקדושיה נמי נשתחררו עמה וחיילי קדושיה קמאי בשעת שחרורה כדאמרינן גבי קטנה דכי גדלה גדלי קדושיה עמה ואינו צריך לקדשה זימנא אחריתא. תריץ דבשלמא קטנה תקינו לה רבנן קדושין אבל גבי שפחה לא תקינו לה רבנן קדושין ואין כאן קדושין שיגדלו עמה: