ולענין פסקא אע"ג דכתב הר"י קולון ז"ל בתשובותיו נהגו לפסוק כהריא"ף ז"ל במקום שאין התוספות חולקין לא למימרא דבמקום שהתוספות חולקים נפסוק כתוספות בהכרח אלא אפשר לומר הכי ואפשר לומר הכי ודמיא למאי דאמרינן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם שפירושו אינו בהכרח שיהיה הלכה כסתם כמו מחלוקת ואח"כ סתם דהוי הלכה כסתם. וכיון שהדבר שקול נפסוק הלכה למעשה כדעת הריא"ף ז"ל שהוא לתועלת היתומים. ותו דלא גרעינן כחם מכח אביהם. ותו שכבר נהגו בכל הגלילות האלו לפסוק כהריא"ף ז"ל וכן נ"ל שהוא דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ז מהלכות שלוחין ושותפין לפיכך שטר עסקא היוצא על היתומים שהיה אביהם מתעסק בו נשבע בעל השטר וגובה מחצה שהוא בתורת מלוה אע"פ שלעולם טוענין ליורש כלומר אע"פ שלעולם טוענין ליורש בפלגא דפקדון בפלגא דמלוה לא תועיל שום טענה ומדקאמר שלעולם טוענין ליורש יש ללמוד דס"ל ז"ל דטענינן להו טענת אונס וכיון דאתריה דמר הוא עבדינן עובדא כוותיה. וא"ת אם נוטל כל פלגא דמלוה מיחזי כרבית וי"ל כיון דמפסיד פלגא דפקדון לא מיחזי כרבית וכ"כ הרב ז"ל סמוך לאותו דין שכתבתי ומינה דלמ"ד גובה הכל לאו דוקא אלא פוחתין לו כנגד שכרו שנתעסק בפקדון ופשוט הוא:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקל״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.