תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתק״ז סימן ג׳

ולענין חלק אחיה אם בשעה שמת אחיה הראשון לא נודע שיש לה אח אחר ולקחה הנכסים בתורת ירושה והכניסה אותם לבעל יפה שעבדה אותם ואע"פ שבא אח"כ אחיה אין מוציאין מיד הבעל ולא דמי לגזילה ופקדון דהא ברשות נחית להו אבל אם נודע שיש לה אח הרי הנכסים בידה בתורת פקדון דבמקום בן ברתא לא ירית והכניסה לבעל דבר שאינה שלה ואי איתנהו בעינייהו מפקינן מיניה אבל אי ליתנהו בעינייהו לא מפקינן מיניה וכן נראה מלשון תשובת הרי"ף ז"ל שכתב אבל תבעוה בפקדונות או דברים שאפשר שהם ברשותה חייבת וכן כתבו בשם הרב שרירא גאון ז"ל דדוקא חבלות אבל פקדון והלואה וגזל אם הוא בידה וברשותה חייבת להחזיר ומזמנין אותה לדין אלא שאם אין לה משביעין את שניהם שמא קנוניא עושין על נכסיו של זה ואם כפרה משביעין אותה כשאר כל אדם עכ"ל. ואע"ג דהגאונים ז"ל חלוקים במלוה אי דמיא לגזל ופקדון מ"מ מודים הם דאפילו בגזל ופקדון אי ליתיה בעיניה לא מפקינן מיניה. וכתבו בשם בעל העטור ורבינו גרשון ז"ל בשערי שבועות דפקדון וגזל נמי אי איתיה בעיניה מפקינן מיניה ואי ליתיה בעיניה לא מפקינן מיניה דבעל ע"כ. והנכון שבפסקים דחבלות והלואות לא מפקינן מיניה אפילו איתא למלוה בעינה דמלוה להוצאה ניתנה. אבל גזילות ופקדונות מפקינן מיניה. והכי משמע פשטא דמתניתין דתנן בפ' החובל העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין ואם איתא דאשה שגזלה פטורה מלשלם רבותא ה"ל למיתני הם שגזלו מאחרים פטורין דאיכא דררא דממונא. ונ"ל דאפי' ליתא לדמי פקדון בעיניה אלא מלתא דאתי מחמתיה כגון שהחליפה הפקדון בתכשיט אחר או מכרה אותו וקנתה בו תכשיט זה הנמצא בידה עתה כיון שהדבר ברור שזה בא מחמת הראשון מפקינן מיניה דבעל. והוי יודע שאפילו נתברר שהם פקדון ביד האשה אין נותנין אותם ליד זה התובע מכח החיוב שיש לו עליהם עד שיבא האח ממדינת הים ויעמוד עמו בדין שמא יש לו עליו טענה ואע"ג דרוב הפוסקים פסקו כר' נחמן דנפרעין מן האדם שלא בפניו לא קשיא חדא דהכא לא שייך תקנתא דרבנן כדי שלא יבוא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך לו וישב במדינה אחרת ונמצא ונועל דלת בפני לווין שזה לא נטל ממנו כלומר ועדיין לא נתברר חיובו. ותו דאם אפשר לשלוח ולהודיעו מודיעין לו. ותו דלא אמרינן הכי אלא במלוה בשטר. וז"ל הרמב"ם ז"ל מלוה שבא ליפרע בשטר שבידיו וכו' אבל במלוה ע"פ ואפי' בעדים אין נפרעין שלא בפניו וזה החיוב איננו כמלוה בשטר שעדיין צריך העמדה בדין לברר ההפסד ויאמרו ב"ד חייב אתה ליתן לו. ותו דעיקר הדין תלוי במחלוקת פוסקים שהרי רבינו חננאל והתוספות ואחרים פוסקים כדעת הירושלמי דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו. שלא כדעת ר' נחמן וכן נהגו ברוב גלילות ישראל והבו דלא לוסיף עלה. ומ"מ אם יטעון שמעון שיניחו הנכסים ביד נאמן עד שיבא האח ממדה"י כדי שלא יאכלו אותם ולא ימצא ממה שיגבה הפסדו אם יברר שמעון שבשעה שהכניסה הנכסים לבעל נודע שיש לו אח ושהם נכסים ידועים לאשתו של ראובן ובנו אשר מתו ויורש אותם זה האח אשר במדה"י או שהם נכסים הבאים מחמת אותם הנכסים הדין עם שמעון ומוציאין מיד הבעל עד שיבא היורש ויתברר. ואם חסר אחת מכל אלה אין מוציאין מיד הבעל והנה באו בשאלה שני חלקים חלק הבת וחלק אשת ראובן והבן ואני לא ידעתי מה חלק יש לבת במקום הבן אם לא שצוה ראובן שיהיה לה כך וכך לצורך נשואיה או שנהגו באותם המקומות לתת לבת עישור נכסי אפילו מן המטלטלין ולפי שאין זה נוגע לענין השאלה לא הארכתי בו. והנראה לע"ד כתבתי: