תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתק״ז סימן ב׳

תשובה הדין עם האשה בחלקה ומה שטען שמעון דשעבודו קודם לשעבוד הבעל אינה טענה דאין כאן שעבוד מבורר אלא שקבלה על עצמה שאם יבוא לו הפסד תפרע לו וחיוב זה לא טריף ממשעבדי דהא לית ליה קלא כיון שאין החוב מבורר והלקוחות לא הפסידו אנפשייהו דדילמא לא אתי לידי חיוב שלא יפסיד כלום וחזרה להיות מלוה על פה וקייל"ן דאם לותה ואח"כ נשאת אין הבעל חייב לפרוע. ותו כי לפי מה שנראה מלשון השאלה הוי נשאת ואח"כ נתחייבה שהרי קודם שהפסיד הממון שהוא זמן החיוב כבר נשאת וקייל"ן דאם לוותה אחר שנשאת אם הוא לצורך מזונותיה חייב הבעל לשלם ואם הוא לשאר צרכיה פטור. ואפי' אם תרצה לומר שבא החיוב קודם הנשואין ותקרא אותה מלוה בשטר אין כח ביד ב"ד להוציא מיד הבעל. וכתב הריא"ף ז"ל בתשובה דדוקא חובות וחבילות הוא שאינה חייבת תחת בעלה אבל תבעוה בפקדונות או דברים שאפשר שהם ברשותה חייבת ואם כפרה נשבעת ע"כ. ומדקא מפליג בפקדונות משמע דחובות בכל גוונא קאמר דאינה חייבת בין מלוה בשטר בין בע"פ. וא"ת מי עדיף בעל מלוקח דאלו מלוה בשטר קייל"ן דטריף ממשעבדי. וי"ל דאפשר דאלמוה רבנן שעבודא דבעל טפי מלוקח. ותו דבנ"ד ליכא אלא מטלטלי ולית בהו טירפה ואפי' אי כתב ליה שטר החיוב מטלטלי אגב מקרקעי ה"מ אי איתנהו בעינייהו אבל אי ליתנהו בעינייהו לא מחייב הבעל לשלם כמו שאני עתיד לבאר בעהי"ת. וכל זה הוא אחר שנודה שזו תקרא מלוה בשטר אבל באמת הברור הוא שלא נקרא מלוה בשטר כיון שאין חיובו מבורר וכדכתיבנא. ואפי' אם תרצה לומר שיש ספק בהבנות לשון הריא"ף ז"ל אי מיירי אפי' במלוה בשטר או לא מספיקא לא מפקינן ממונא הילכך איני רואה צד להוציא מן הבעל חלק האשה: