תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתק״ו סימן ג׳

שוב מצאתי כן בפי' הר"ן ז"ל וז"ל ודוקא בהני דסיפא דמשמעותא דידהו הוא להחמיר טפי מלהקל אמרינן דצריך שאלה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל בהנך דרישא דנדר בבשר מליח אם פירש ואמר דבשל עכו"ם נדר וכן נדר בחרם אם פירש ואמר בשל כהנים נדרתי אפילו בעם הארץ אינו צריך שאלה ע"כ. וכן פירשוה ר"ת והביא התוספות וכ"כ האשר"י. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שלא כתב ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו אלא בסיפא אבל ברישא לא הזכיר התרה כלל ופשוט הוא. הילכך אם יפרשו רוב הצבור שכוונתם בעת החרם שלא יהיה להם קהיי"א מפני שנמשך ממנו נזק אבל אם לא ימשך ממנו נזק לא היתה כוונתם פשיטא כביעתא בכותחא דמותרין בלא שאלה. ולא עוד אלא אפילו הלכו להם בעלי התקנה הסבה שבשבילה נתקנה אם נסתלקה הסבה הרי הם מותרין. וגדולה מזו אני אומר שאם אותו הקהיי"א הראשון יחזור בתשובה ולא יהיה נמשך ממנו שום נזק מותר למנותו. ובהדיא כתב הרמב"ם ז"ל פרק ח' מהלכות נדרים כיצד נדר או נשבע שאינו נושא אשה פלונית שאביה רע וכו' ועשה האב תשובה הרי זה מותר שזה כמי שנדר או נשבע שלא אשא אשה פלונית ולא אכנס לבית פ' אלא אם נסתלק ההיזק וכן כל כיוצא בזה. וכתב עוד ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק וכו' אע"פ שלא פירש הסבה שהדירן בגללה הרי זה כמו שפירש שהדבר מוכיח וכו' הרי לך בהדיא שהרי אפילו שלא פירשו וכ"ש היכא דפירשו הסבה וכ"ש בנ"ד שגם השם נשתנה דפשיטא שהם מותרין בלא התרה. וא"ת כיון שהוא נכנס תמיד לפני השרים אי אפשר שלא ימשך ממנו נזק ליחיד או לרבים. בזה אומר כי בגלות הזה אין אנו יכולין לחיות ביניהם אלא ע"י שוחדות והפסדות כי מה יעשה טלה בין זאבים הלא למצער ימרטו את צמרו וקרא כתיב וכן נגוזו ועבר. ואם יראה לרוב הקהל שלא ימשך ממנו נזק נוסף על שאר הקהלות או של שאר הזמנים אע"פ שיש איזה נזק ומקצת אומרים כי לסבתו הוא אין שומעין להם דאי אפשר בלא"ה כי עדיין בן דוד לא בא ואדרבה פעמים הרבה יקרה שההפסד יתמעט בזמן שיש איש עומד לפניהם תמיד ומכיר ברמיזותיהם והכל תלוי ביראת שמים אם יראה לצבור שעושה מעשיו ביראת שמים אין שם עונש חומרות כלל ואם לאו הרי הם מחוייבין לסלקו ולהעבירו אפי' בלא הסכמה וכ"ש מכח הסכמתם. ואע"פ שכתבתי כל זה להלכה מ"מ למעשה איני רואה דרך ישכון אור לברר אם נמשך נזק או הפסד מצד היות זה הפרנס עומד תמיד לפני השרים מעותד לשאול מהם כל דבר ולהסכים עמו כל חפצם אשר כתוב בהסכמתם. ובשלמא הדברים הקבועים וההפסדים הרגילים בכל שבוע או בכל שנה או ההוצאה לתת רשות לצאת כל כי האי אפשר הוא לברר אבל ההפסד הבא במקרה ליחיד ולרבים להתעולל עליהם עלילות ברשע כיצד אפשר לברר כי שמא אם לא היה להם איש מעותד לא חיה ב"א כלל או שמא היה הפסדו פחות מזה וכ"ת דספק הוא כבר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דספק חרם להחמיר. ולכן אומר דרך כלל אם ברור לקהל שאין נמשך מזה הפרנס שום נזק ולא שום הפסד מצד היותו קבוע הרי הם מותרים בלא התרה ותהיה הקולר תלוי בצוארם ואם יש להם בזה ספק צריכין הם להעבירו. והטוב יכפר בעדם: