תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתק״ו סימן ב׳

תשובה לאו שמא גורם אלא המעשה הוא הגורם ואם נמשך נזק מזה ראובן הפרנס ליחיד או לרבים הרי הקהל במכשול בלי ספק וחייבים מכח הסכמתם והחומרא שקבלו עליהם להשתדל בכל מאמצי כחם לבטל שלא יהיה עוד פרנס קבוע ואפילו שקוראים לו פרנס שהרי הסיבה שבשבילה נתקנה התקנה במקומה עומדת שכן כתוב בהסכמתם כי בראותינו הנזקים וההפסדות הבאים והעתידים לבא בהיות קהיי"א על היהודים נכנס ויוצא תמיד לפני שרי הארץ וכו' א"כ מה לי שיקרא פרנס או חכם. ואם לא ירצה להסתלק ויצטרכו להוציא ממון על כך כולם חייבים לפרוע בזה כדין מסור. וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ששי קהל שהוציאו ממון לבער מסור מן העולם כולם חייבים לפרוע אפילו אותם שאין פורעין מס בעיר ובלא הסכמה כלל חייבים הצבור לסלקו משום ובערת הרע מקרבך ואע"פ שאינו מסור ולא מלשין ולא מזיק אלא שנמשך נזק ליחידים אי לרבים לסבת היותו לפני השרים חייבים לסלקו ובזה אין צורך להאריך כי ברי לי כי בזה לא הוצרכו לשאול אבל אם לא נמשך מראובן הפרנס שום נזק נ"ל שאין בזה מכשול כלל כיון שנסתלקה הסבה שבשבילה הוצרכו לתקן. וכ"ת כל גזירות חז"ל כך היו אע"פ שנסתלק הסבה הגזרה במקומה עומדת. אין תקנות שמתקנין הצבור כתקנת ב"ד דקביעי וק"ל להבין. וא"ת סתם גזרו שלא יהיה עליהם קהיי"א והרי שמו קה"י היו שכן קורין לו העכו"ם. לא קשיא שהרי נשתנה שמו ומעשהו שהרי הקהיי"א הראשון היה שמו קהייא ומעשהו מעשה רשע וזה אינו כן פרנס שמו ומעשהו מעשה פרנסי ישראל הכשרים וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל וצבור שהיה להם אלמעונה ללמוד תורה ולש"ץ וסילקוה והטילו חרם שלא להחזירה ואמרו זאת האלמעונה לא תחזיר עוד ושוב נתחרטו רובם להחזירה ע"י שינוי בתוספות או בגירוע אם בלא התרת חרם פשיטא שיכולין כיון ששינוה ואמרו זאת האלמעונה נמצא אינה זאת שהחרימו עליה אלא אלמעונה חדשה היא. אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל. הרי אתה רואה מפני ששינה בה אע"פ שלא נשתנה שמה אמר שהיא אלמעונה חדשה כ"ש בנ"ד ששינו שמו ועניינו שהרי תחלה שמו קהיי"א אצל היהודים ועתה שמו פרנס תחלה היה לבדו ועתה בחברת שנים אחרים תחלה היה מזיק ועתה מועיל א"כ קורא לו שם חדש וכו' ואין כאן מכשול לצבור ולא לפרנס הזה. ואם יש עחלוקות בצבור מקצתם אומרים נמשך ממנו נזק ומקצתם אומרים אין נמשך ממנו נזק יעמדו למנין שבכל הדברים אמרה תורה אחרי רבים להטות. ואע"פ שתלו התרת החרם אפילו באחד שיכול לעכב וכמו שכתוב בהסכמה זה ענין אחר הוא שאינו תלוי בהתרה שאם הוא מותר הרי הוא מותר בלא התרה ואם אינו מותר אפילו אחד מעכב בהתרה. ומ"מ מודה אני שאם באו עדים והעידו שהזיק או שנמצא ממנו הפסד ונזק חייבים להעבירו ובתנאי שלא יהיו נוגעין בעדותן. ואפילו תאמר כי לשון ההסכמה סובל שלא יהיה להם שום אדם קבוע אפילו שלא ימשך ממנו שום נזק הא קייל"ן סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל וקא מפרש סיפא נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו' לפיכך אם יפרשו עתה הקהל שלא היתה כוונתם אלא שלא יהיה עליהם אדם שימשך ממנו נזק עושין כפירושן ואע"ג דמסקינן התם במתניתין פותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו ובנ"ד אי אפשר בהתרה אם אחד מהם מעכב כמו שכתוב בהסכמה ה"מ כשהפירוש שעושה לדבריו הוא זר מאוד כההוא דקתני לא נדרתי אלא בחרמו של ים או בקרבנות מלכים או בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו כל כה"ג בעינן התרה בעם הארץ אבל כשעשה פירוש לדבריו שסובל יפה כנ"ד לא בעי התרה כלל אפילו בעם הארץ: