תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תת״ק סימן ג׳

ולענין אם צריכין לומר נכתוב ונחתום גט לאשתך הדבר ברור שאפילו לא הזכירו החתימה סגי בהכי והכי איתא בכמה דוכתי וכו'. ולענין אם העד נאמן לומר הבעל לא הבין כלום לבטל עדותו ודאי שהוא נאמן דמאן משוי ליה גיטא עדות העד והרי העד אומר שלא הבין הבעל דבר ממה שאמרו לו ולא מיבעיא אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר אלא אפי' כתב ידו יוצא ממקום אחר נאמן לבטל עדותו. וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל ועוד כיון שהעיד בסוף שלא צוה לחתום וגם עד אחד אומר כן פסול הגט כדאמרינן. בפ' התקבל הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואפי' אם כתב העד יוצא ממקום אחר נאמן לומר לא צונו הבעל לחתום ולבטל עדותו. ולא דמי להא דתנן פ"ב דכתובות העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' הרי אלו נאמנים ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנים שאני התם דלאונס לא שכיחא וקטנים נמי משום דאמרינן חזקה אין העדים חותמין בשטר אא"כ נעשה בגדול ופסולי העדות נמי מלוה גופיה מידק דייק וחתים. אבל בנדון זה בעון הדור שכיח ושכיח שמתעסקין בטיב גיטין וקדושין אע"פ שיודעים בהן מעט. וגם אפשר שגם זה לא נעשה בפרסום ולקחו עדים מן הבא בידם ע"כ. הילכך בנ"ד נמי כיון שאחד מן העדים החתומים על הגט העיד שלא אמרו לו כלום בלשון הקודש ולא הבין הבעל כלום נאמן הוא לבטל עדותו והלכתא כוותייהו דקרעו ליה ולא מטעמייהו. אלא דקשה עלי לצייר איך אפשר שלא הבין כיון שהיו מפצירין בו לגרש והוא לא היה רוצה עד שנתנו לו המעות איך לא הבין מה שאמרו לו נכתוב גט לאשתך ועל מה השיב הן. ומעתה שנקרע הגט אם ישנו עדיין למומר יאמרו לו פעם אחרת בלשון שיבין ואם לאו יכתוב הסופר גט אחר ויחתמו בו שנים חוץ מאותו שהעיד שלא הבין דבר כיון שכולם מעידין שיחוד העדים והסופר לא הבין הוי כאותו שאמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי שאחד כותב ושנים מהן מעידין. והנראה לע"ד כתבתי: