מעשה שהיה בהנדס בראובן ונתממר והיו מפצירין בו לגרש את אשתו שיש לו במקום אחר ולא רצה עד שאמרו לו לתת לו קצת מעות ונתרצה ונתקבצו קצת משכילין עם ראש הקהל שהיה הוא הסופר ואמרו נכתוב גט לאשתך אמר איני רוצה עד שאקבל המעות כי אני מכיר את היהודים שמא תהתלו בי ומיד נתנו לו המעות ואמרו לו עתה שקבלת המעות תרצה שנכתוב גט לאשתך מאחד עד ק' עד שיצא א' כשר בביטול כל מודעי וכו' והשיב [הן] (לו) ושני עדים העידו שכך אמרו לו בלשון לעז שהיה המומר מכיר בו. אח"כ נתן לו הסופר הנייר והדיו במתנה ואמר לו אמור לפלוני שיכתוב גט לאשתך פלונית לשמך ולשמה ולשם כריתות ולפלוני ופלוני שיחתמו בו לשמך ולשמה ולשם כריתות מא' עד מאה וכו' וכל זה אמרו לו בלשון הקודש וכתבו את הגט וחתמוהו ואח"כ שאל אחד מהעדים את המומר אם היה מבין בלשון הקודש ואמר שלא היה מבין וזה העד עם עד אחר העידו שכל מה שאמרו לו בין בתחלה בין בסוף הכל היה בלשון הקודש ולא אמרו לו דבר בלשון לעז והוא לא הבין דבר והעד השני עם עד אחר אמרו שבתחלה אמרו לו בלשון לעז תרצה ונכתוב גט לאשתך וכו' כמו שכתוב למעלה והשיב הן. אבל מה שאמרו לבסוף היה בלשון הקודש ומתוך כך נפל מחלוקת וקרעו את הגט. ורצית לדעת דעתי בזה. ועיקר השאלה היא מה שתקנו בו חכמים בגיטא דכולכם אי הוי לעיכובא או לא כי לפי עדות כל העדים לא יחד העדים ולא סופר כיון שלא הכיר בלשון הקודש ומהאי טעמא קרעוהו. ויש מי שאומר שהגט כשר יורה המורה איזה דרך ישכן אור:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תת״ק סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.