תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתצ״ב סימן ד׳

ולענין אם חייב ראובן שבועה על טענת שמעון הוי פלוגתא בין הגאונים ופסק הרמב"ם ז"ל פ' י"ד מהלכות מלוה ולוה שאין מקבלין ממנו שום טענה לבטל שטר מקויים אלא ישלם ואח"כ יטעון עליו מה שירצה ואם כפר ישבע היסת וכן העלו האחרונים ז"ל. ואם היה שבועה בשטר ה"ז עובר כל שעה אם הוא עובר על הוראת חכם ה"ז שוגג ואם לאו הוי מזיד ואפי' שיש בו בשטר רבית קצוצה ממש כתב הר"י קולון ז"ל שהוא עובר ועיין בשורש י"ז. ובנ"ד רואה אני שאפי' שבועה אינו חייב ראובן שכיון שישלם לו מה שכתוב בשטרו שוב אינו יכול להוציאו בדיינים שהרי אבק רבית הוא ואינו יוצאה וכל טענה שאינה מחייבת ממון אפי' שהודה בה אינה מחייבת שבועה אם כפר בה. ומ"ש הרב שאם יודה יחזיר לו ואם כפר ישבע היסת אשאר טענות קאי לא טענות אבק ריבית ומיהו יש לדחות דלא אמרינן אבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלא דהגביהו מדעתו סתם אבל הכא עומד וצווח שאינו רוצה לתת לו אבק רבית אלא שמכח השטר אנו מחייבין אותו לשלם ובכה"ג יוצא בדיינים שפיר ואם כפר ישבע ואתי לשון הרב ז"ל כפשוטו. ומיהו בנ"ד דאיכא כמה טעמי חדא דמותר הוא לכתחלה לדעת רוב הראשונים והאחרונים. ותו דכן הוא המנהג בכל הסוחרים ותו דיש בשטר שבועה על שמעון שלא יערער כלל ותו שכבר צריך להוציא המעות מתחת ידו ליד ראובן אין ראוי לחייבו שבועה. והנראה לע"ד כתבתי: