ומעתה שנתברר שהמכר בטל למדת שני דברים מענין שאלתך חדא שהרבית שלקח ראובן עולה לו מן הקרן שהרי הרבית כל היכא דאיתיה של בעליו הוא ואיסורא נמי איכא אם יקח הרבית אם לא היה שם מחילה ולא אאריך בזה דפשיטא לי דלא מחלו ותו דיתמי לאו בני מחילה נינהו. ועוד למדת שחוזר ראובן על היתומים דאע"ג דאין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו הנ"מ בדבר שצריך עדים וראיה דבעי והועד בבעליו וליכא דקטנים כמאן דליתנהו דמי. אבל בנ"ד א"צ לא עדים ולא ראיה שהרי המקח בטל מאליו דאין מעמד שלשתן בעכו"ם. ותו דלא אמרינן אין נזקקין וכו' אלא בדבר שבא מכח מורישם אבל בדבר שעשו הם בעצמם לא אמרינן הכי אלא מעמידין להם אפוטרופוס ומוציאין מידם על ידי עדים דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל בריה שילך הקטן ויתפוס בשל אחרים ולא יוכל להוציא ממנו עד שיגדיל. וזכור זה העיקר שכבר טעו בו האחרים. ותו דבנ"ד ע"י אפטרופוס מכרו ע"י אפטרופוס יחזור המקח:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תת״צ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.