תשובה לא אשכחן בשום דוכתא בתלמוד דאסור נדר שוא וכן ראיתי בדברי מקצת מפרשים ומ"מ אין הדברים אמורים לדעתי אלא היכי דאמר הרי עלי שזה איש והיא אשה או הרי עלי שזו אשה והוא איש או אפילו הזכיר קרבן בהדיא כגון דאמר הרי עלי קרבן שזה איש והיא אשה דכיון שלא הזכיר את השם אין כאן איסור אבל אם אמר הריני נודר להשם שזה איש והיא אשה וכיוצא בזה נ"ל שהוא איסור גמור ונהי דלא מלקינן ליה משום דנשבע לשוא משום דלא אשכחן נדר לשוא אבל חייב נדוי לפי שהוציא שם שמים לבטלה. והכי איתא בריש נדרים (דף ז' ע"ב) א"ר אבא הוה קאימנא קמיה דרב הונא שמעה להאי איתתא דמפקא ש"ש לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר וכו' וליכא למימר דהכא בשבועה איירי דהא בריש תמורה אמרינן דאזהרה למזכיר ש"ש לבטלה מדכתיב את ה' אלהיך תירא ואי בשבועה איירי הא איכא בהו אזהרות טובא. והה"נ אם אמר הרי עלי קרבן להשם שזה איש והרי היא אשה דחייב נדוי שהרי הוציא ש"ש לבטלה. כללא דמלתא דאע"ג דפטור משום נדר שוא מ"מ חייב משום מוציא ש"ש לבטלה. והוי יודע שיש מפרשים דס"ל דנדרי שוא נהי דלית בהו מלקות מ"מ איסורא מיהא איכא וכ"כ הריטב"א ז"ל ומחלקותם תלוי בסוגיית הגמרא פרק ואלו מותרין ועד כאן לא פליגי אלא היכא דליכא הזכרת השם אבל היכא דאיכא הזכרת השם לכ"ע חייב נדוי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תת״ע סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.