תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתמ״ו סימן ב׳

תשובה איברא דלא דמיא להא מכמה טעמי חדא דנ"ד לא הוי בורח מחמת סכנות נפשות אלא מחמת ממון וכ"ת כל ממון שהוא חייב למלך הוי מחמת נפשות ליתא דאמרינן בגמרא דמחמת כרגא שהוא ממון שחייבין למלך ואפ"ה קרו ליה יצא לדעת ואין ב"ד יורדין לנכסיו ותו שהרי יכול לעשותה מורשה מן המקום אשר הוא שם לגבות נכסיו ולמת יורדין ב"ד לנכסיו. ותו דאפי' היה בורח מחמת נפשות כיון שהוא במלכות הנוצרים שאין יד הישמעאלים שולטת שם יכול למנות שליח שאפילו אם יודע שהוא שם לא יוכלו להביאו משם. ותו דעד כאן לא אמרינן התם ב"ד יורדין לנכסיו בנכסים שהם נעזבים ואינם ביד אחרים דחיישינן שמא יאבדו אבל בנ"ד שהנכסים ביד הבעל אין מוציאין מידו אם לא בהרשאת ראובן. הגע עצמך (באם) שהי' לזה השבוי מלוה ביד אחרים כלום גובין אותה ב"ד והרי יכול לומר לאו בעל דברים דידי אתון דלמחר וליומא אחרינא ימצאני בעל חובי ויגבה ממני חובו פעם אחרת וא"ת הא לא דמיא אלא לירושה ואת"ל דשני אחים שנשבה אחד מהם ומת אביהם ונפל להם ירושה מורידין ב"ד לחלק השבוי אף ה"נ לא שנא. לא קשיא דהבעל יורש את אשתו למ"ד מן התורה ולמ"ד מדרבנן וכל הנכסים בחזקתו ואם באים להוציא ממנו מכח התנאי א"כ לא דמיא לירושה דהירושה בחזקת שניהם. ואת"ל דהתם בירושה יורדין ב"ד הכא אין יורדין ואפילו בעיקר הדין איכא פלוגתא דרבוותא דהא רב פסק כרשב"ג דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ופסק ר"ח ורבינו האיי גאון וראב"ן וראבי"ה וכמה גדולים כרשב"ג ואע"ג דאנן כהריא"ף והרמה"ם ז"ל נוהגים מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ולהוציא מיד הבעל הנכסים ולהניח ביד אחר. ומ"מ ב"ד אומרים לו חזי מה שנשאר מכתובתה שמא יאכל אותם ויאמר שלא נשאר דבר ודמיא להא דאמרינן בירושל' דאלמנה שתפסה למזונותיה לא מפקינן מינה ואעפ"כ אמרו בירושלמי דאמרינן לה חזי מה בידך וכתבוה המפרשים ז"ל הכא נמי לא שנא. הילכך בנ"ד אומרים לו ב"ד שיראה להם מה שנשאר מנדוניתא וכותבין מה שנשאר ומניחין בידו. והנראה לע"ד כתבתי: