תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרע״ב סימן ב׳

תשובה כבר ידעת כי הרא"ש ז"ל שאל מלפני רבינו מאיר מרוטנבורק הא דאמרינן בתוך שלש לא יתפור אם יכול לדבקו בדבק כיון דטעמא משום דמגניא מדפלגינן בין אפיצן ללא אפיצן היה נראה דשרי כי אם יתן על הקרע קלף מבחוץ ויחברם בדבק אינו ניכר והשיב איני אומר לדבק טוב הוא דחיישינן שמא ע"י שקורין בס"ת וגוללין ומהדקין יש לחוש שמא הדבק יקרע אותו ותו מדמסיק עלה הנ"מ בגידין אבל בגרדין לא ולא משכח תלמודא תקנתא אחרינא אין לשנות אלא כמו שאמרו חכמים ע"כ. ואם כן לפי סברא זו כ"ש בנ"ד דליכא תקנתא אלא בהסרת היריעה דהשתא ומה אם בזמן שאינו כותב על הדבק ולא על העור הדבוק אלא שמחבר את הקריעה ע"י טלאי מבחוץ והכתיבה הראשונה במקומה עומדת אמרת לא כ"ש בזו וגם הטעמים שכתב הר"י ז"ל שייך בנ"ד. ומ"מ דעת הרא"ש ז"ל היה להקל שכתב ומצאתי במסכת סופרים הלכה למשה מסיני ס"ת שנקרע טולה עליה מטלית מבחוץ משם היה נראה קצת שמותר דמסתמא מיירי כשהגיע הקרע עד מקום שאסרו לתופרו וקאמר שע"י טלאי של מטלית שמחבר את הקרעים יפה ואינו ניכר מותר ולמעלה מזו הבבא קתני אין דובקין בדבק ולא כותבין ע"ג מטלית וכו' ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ שדובקין בדבק וכותבין ע"ג מטלית משמע שנחלקו בדבר שקודם הכתיבה אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שאין צריך לכתוב על הדבק עכ"ל. ונ"ל דהלכה כר"ש בן אלעזר מדגרסינן בירושלמי בפ"ק דמגלה הל"מ שיהיו כותבין בעורות בדיו מסורגל וכותבין בשער וטולין המטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין וצריך שיהיה כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול וכתב הריא"ף ז"ל זה הירושלמי בהלכות ס"ת משמע דהלכתא הוא ותו דהא תני ליה בהדי הלכתא פסיקתא ולפי דעת הרא"ש מיירי קודם הכתיבה וא"כ קשה האיך יכתוב על הטלאי ובשלמא אם הטלאי הוא של עור ניחא אבל אם הוא טלאי של בגד קשה איך יכתוב על הבגד וי"ל שאין כותב על הבגד אלא שע"י טלאי הבגד מחבר הקרע וכותב עליו ואעפ"י שעובר הכתיבה על הקרע משמע דכשר לפי זה וא"כ בנ"ד נמי כשר אעפ"י שעוברת הכתיבה ע"ג הדבק אלא שראיתי לריב"ש ז"ל בתשובה סימן ל"א כתב דלא קייל"ן כר"ש בשם ר' מאיר דיחידאה הוא וכתב דההיא דמס' סופרים שהביאו הירושלמי בתפלין הוא שמצריך לדבק הפרשיות של יד בדבק או בקלף שכורך עליהם ואם לא נהגו [כן] (לפסול) ע"כ. ומאותה תשובה נראה שדעתו להחמיר בדבק כדעת רבינו מאיר. ומיהו לא נהירא לי לפרש הירושלמי לענין תפלין מכמה טעמים חדא שהרי הריא"ף ז"ל כתבה בהלכות ס"ת ולא בהלכות תפלין משמע דלענין ס"ת (נמי) היא שנויה. ותו דהא קתני בה ושיהיה כותב על הגויל במקום שער ותפלין אין נכתבין אלא על הקלף. ותו דקתני בה מסורגל דהיינו משורטט ותפלין אינן צריכין שרטוט וכי היכי דכל הני איירי לענין ס"ת ה"ה לענין טולין ודובקין בדבק איירי לענין ס"ת. ותו קשה צריך ריב"ש לפרש הברייתא בדבר שלא נהגו בו עכשיו וכן פירשה בנימוקי יוסף כמו שפירשתי וז"ל וטולין במטלית כלומר אם נקרע הגויל או הקלף עושין לו טלאי מבחוץ של בגד ע"כ וכן נראה מהירושלמי של מעלה ולמטה איירי בס"ת דגרסינן לעיל מינה ר' חייא בשם רבי יוחנן הלכה זה שהוא תופר צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע ומחו לה אמוחא אם הלכה למה יקרע ואם לא יקרע למה הלכה הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין בעורות וכו' צריך ליתן ריוח בספר מלמעלן שתי אצבעות ומלמטה ג' רבי אומר כו' וכיון דלמעלה ולמטה איירי בס"ת אמציעתא נמי איירי בס"ת וכיון דאתיא ר"ש בן אלעזר משמע דהלכתא כותיה ומה שלא כתב הרמב"ם ז"ל דין הדבק אפשר דמשום דאינו מפורש בתלמוד שלנו לא כתבו וכיון שהריא"ף ז"ל כתב זה הירושלמי משמע דהלכתא הוא ואע"ג דמתוך לשון הרא"ש ז"ל נראה שאם כתב על הדבק פסול שכתב וז"ל משמע שנחלקו בדבק שקודם הכתיבה אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שאין צריך לכתוב על הדבק ע"כ מ"מ מסתברא לי כיון שחבר העורות ממש באופן שהדיו עובר על הקרע כשר מידי דהוה אעור העוף שעשוי נקבים נקבים ומותר לכתוב עליו שכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב הא למדת שכל מקום שמותר לתפור דהיינו שתים בס' ישן וג' בחדש מותר לדבק לפי שטה זו וא"כ נ"ד הוי פלוגתא וכיון שנתקן הס"ת נתקן והרי הוא בחזקת כשרות: