כללא דמילתא כי דברים שבלב אינם דברים וכתיבה לאו כדיבור דמי אם אינו מוציא בשפתיו והוי יודע שאם כתב בכתב ידו אני מודה שנשבעתי הויא שבועה וכופין אותו ב"ד עליה דהודאת בעל דין כמאה עדים דמו. וגדולה מזו אני אומר שאפילו אין כתב ידו יוצא ממקום אחר אינו נאמן לומר לא נשבעתי שאינו נאמן במגו לבטל מה שכתב בידו שנשבע הא למה דומה לאומר על כתב ידו לא לויתי והוא כתב שלוה מגו שהיה יכול לומר אין זה כתב ידו דבשלמא כשהוא טוען טענה מבחוץ כגון תנאי היה כך או לזמן כך יועיל המגו אבל לבטל מה שכתב בכתב ידו אין המגו מועיל כלום ומיהו אם טען לא היה פיו ולבו שוין נאמן במגו דאי בעי אמר אין זה כתב ידי אבל אם כתב ידו יוצא ממקום אחר דלית ליה מגו אינו נאמן ופשטיה דקרא נמי משמע דדבור מ"מ בעינן דכתיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה וכתיב ולא יחל דברו וכו' וכתיב מוצא שפתיך תשמור הילכך הדבר ברור אצלי שהכתיבה אינה כדבור ודברים שבלב אינם דברים. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרל״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.