תשובה זכורני שראיתי כתוב בשם א' מן הגדולים דחשיבא שבועה כיון דרוב העולם בשעה שכותבין מוציאין בשפה מה שכותבין ואני ק"ל הא תינח היכא דהוא בעצמו מסופק בדבר דאיכא למימר ספיקא דאורייתא לחומרא אבל היכא דאומר ברי לי שאין דרכי להוציא בשפתי מה שאני כותב ובשעה שכתבתי כתב ידי זה לא הוצאתי בפי כלום מאי איכא למימר וכ"ש אם אמר לא נתכוונתי לשבועה דהא אין כאן שבועה לא בלב ולא בפה אלא אפילו אמר לשבועה נתכוונתי אבל לא הוצאתי שבועה מפי נראה לי שלא נפסל לא לשבועה ולא לעדות אם לא קיים שבועתו וגם אין ב"ד כופין אותו לקיים אותה אבל צריך הוא לצאת ידי שמים לקיים שבועתו דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואם הוא מסופק אם הוציא בשפתיו בשעה שכתב ב"ד כופין אותו לקיים שבועתו דספיקא דאורייתא לחומרא אבל אינו נפסל לעדות ולשבועה מן הספק תדע דכתיבה לא כדיבור דמי דקייל"ן מי שנדר או נשבע שלא ידבר עם חבירו מדבר עמו ע"י כתב. ועוד יש להביא ראיה מדתנן היה כותבה דורשה ומגיה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא וכתב עליו הריא"ף ז"ל אוקימנא כגון דכתובה כולה קמיה וקרי פסוקא פסוקא במגילתא דמנחא קמיה וכתב ליה משמע דצריך לקרוא הפסוק בפיו ולא סגי במאי דכתב ליה וא"ת שאני התם דטעמא משום (דאיכא) [דליכא] כתובה לפניו כולה אבל בדבר שא"צ שיהיה כתוב לפניו כנ"ד לעולם אימא לך דכתיבה הוי כדבור לא קשיא דא"כ מה צריך דקרי לכל פסוקא ופסוקא יראה מן הכתב ויכתוב וכן בכולה ונמצא כותב ויוצא דהא איכא מגילתא מנחא קמיה:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרל״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.