שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במה שנשאל הראב"ד ז"ל בחולה שיש בו סכנה למה לא נאמר לעכו"ם לנחור לו שאין בו אלא איסור לאו ולמה נתיר לו לחלל שבת שיש בו לאו וכרת. והשיב ז"ל דאיסור שבת הוא העומד בפניו ולא איסור נבלה ואם כן האיסור העומד עליו ומעכבו הוא ששב היתר. והקשה עליו הר"ן ז"ל א"כ מצא תרנגולת נחורה נאכילנה אותו ולא נתיר לו לשחוט. ועוד אפ"ה למה לא נאכיל אותו האיסור שהוא קל ביותר. והוא ז"ל השיב דלגבי חולה אין איסור נבלה קל מאיסור שבת שהרי הוא צריך לאכול כמה זתים ועובר בלאו על כל זית וזית אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא דמעשה שבת מותרין ושאלת על איזה מהם אני סומך בתירוץ קושיא זו:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרי״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.