תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרט״ז סימן ב׳

תשובה זאת הפעם אבוא בקצרה לפי שעל קוטב אחד תסובנה אלומות הקושיות והויות אשר כתבת ידיד נפשי והיא כי סברא חדשה כזאת שיועילו הסימנים להתיר הקרבים ולא להתיר הדג לא נמצאת בשכל ולא בשום פוסק ויפה הקשית ויפה דקדקת על ההקדמה אשר בנית. אבל במחילה אומר כי צדקו בזה דברי הראשונים האשכנזים שאומרים חסרון פשט מרבה קושיות כי אני לא הבנתי דברי הטור כאשר חשבת ולא ראיתי להאריך ולכתוב הסוגיות ודברי המפרשים עליהם כי מה ידענו ולא תדע נבין ולא עמך הספרים והמפרשים והפוסקים כי על כולם הקיפה השגחתך כאשר בא בשאלה. אבל בדרך כלל אימר כי רש"י וראב"ד ור"ח ור"ת ז"ל כולהו סברו להו סימנים דאורייתא וסמכינן עלייהו בין לאכול קרבים בין לאכול הדג אפילו אין לו סימני טהרה זולת הקרבים נאמר דקשקשים היו לו ונשרו וזהו שאמרו ר"ת שסומכין עליו להתיר כל דג וטעמא דהאי פסקא דכיון דרבינא הוא דמוקי לה בפ' אין מעמידין כשנמוחו והוא בתרא ודאי ראה דברי ר' זירא שתירץ בפ' אלו טרפות סימנים לאו דאורייתא ועמד על דבריו ולא קבלם ולא חשש להם ואיך נחוש להם אנחנו. ותו דאי איתא דהאי קושיא דפריך בפ' אלו טרפות מששא אית בה אמאי לא פריך לה בפ' אין מעמידין אלא משמע דסימנים דקרבי דגים דאורייתא וסמכינן עלייהו. אבל הירושלמי סובר כי הך סוגיא דפ' אלו טרפות דסימנים לאו דאורייתא ולא סמכינן עלייהו וכן הסכימו רוב הפוסקים והרשב"א והרא"ש ז"ל מכללם כאשר כתבתי ואין סומכין עליהם לא להתיר עצמן ולא להתיר הדג אלא מן המומחה ולפי שטה זו לא שאני לן בין נימוחו ללא נימוחו אלא שיש חילוק בין הרא"ש להרשב"א ז"ל כי לדעת הרשב"א לא מיבעיא אם נימוחו אלא אפי' אם לא נימוחו אין נקחין אלא מן המומחה אלא א"כ אומר של דג פ' וטהור הוא. ולא מיבעיא אם לא נימוחו דסגי שיאמר של דג פ' וטהור הוא אלא אפי' בנימוחו סגי שיאמר של דג פ' וטהור הוא וטעמא דמלתא דכיון שמזכיר שם הדג מרתת דדילמא איכא דמכיר ליה ונמצא בדאי ולפיכך לא משקר. והרא"ש ז"ל חולק עליו בסברא זו ואומר בשלמא בזמן שאומר של דג פ' ואנחנו מכירין שהוא טהור או שאמר אני מלחתים או אלו הדגים ואלו קרביהם שפיר אבל אם אמר של דג פ' וטהור הוא כיון דאדיבוריה סמכינן לא מהני וכמו שכתב הטור בעצמו גבי נימוחו דהא לדעת הרא"ש ז"ל כך לי נימוחו כמו לא נימוחו. וא"ת כיון דלית לן למסמך אדבוריה אמאי סמכינן עליה כשאומר אני מלחתים כלומר ומגוף טהור הם. קושיא זו לא תרגל עלי כי גם לדברי הטור אתה צריך לתרץ ומ"מ יש לתרץ כי בזמן שאמר אני מלחתים אינו סומך על אחרים אלא בברי לו שאמר שמדג טהור שיש בו סימנים הוציאם אבל כשאומר של דג פ' וטהור סומך על מה שאמרו לו אחרים שהוא טהור ואפשר דאינו טהור וכיון דלאו מומחה הוא לא סמכינן עליה. ושתי סברות אלו כתבן הרשב"א ז"ל בתורת הבית שלו ובחר באחת מהן כמ"ש הטור בשמו וז"ל שם ואפשר שאפילו באומר של דג פ' הוא וטהור הוא נאמן שגם זה ירא שמא יתבדה דכל שאומר של דג פ' יש מכירין אותו דג וקרבין ויש מי שאוסר ע"כ. עוד כתב היה ראשן אחד חד והשני כד אם אמר של דג פ' וטהור הוא נאמן לפי שכל הטהורים יש להם כן ואין לרוב הדגים הטמאים כן ע"כ. הרי שתפס לשון ראשון עיקר. והשתא מה שכתב הטור וא"א כתב כסברא ראשונה לא קאי אכולה מלתא אלא אמאי דכתב אבל אם אמר של דג פ' וטהור הוא לא מהניא ואע"פ שהטור כתבו גבי נימוחו אזיל לשטת ר"ת אבל הרא"ש סובר כך לי נימוחו כמו לא נימוחו ומנמוחו לדעת ר"ת נשמע להרא"ש אף בלא נמוחו דבתרווייהו לא מהני של דג פ' וטהור הוא. ומעתה נמצאת סברת הרא"ש ז"ל מסכמת עם כל הפוסקים דכתבו סימנים לאו דאורייתא ולא סמכינן עלייהו אלא א"כ מומחה או שאמר מדג פ' ואנן מכירין שהוא טהור או אני מלחתים או אלו הקרבים ואלו הדגים. ובזה נסתלקו כל קשיותיך זולת האחרונה ויפה כתבת בתירוצה ואינה צריכה לפנים. ודע כי נמצא אצלי פי' לכה"ר יצחק אבוהב ז"ל על יורה דעה וכתב סתם שתי הסברות כי הרא"ש ז"ל סובר סימנים לאו דאורייתא. ולא סמכינן עלייהו ור"ת סבר סימנים דאורייתא ואם איתא שהבנת הלשון כאשר כתבת היה לו להקשות ולתרץ כאשר עשה במקומות אחרים וכ"ש בסברא חדשה כזו שהסימנין יהיו מועילים לקרבים ולא לדגים אלא משמע שהבין הלשון כאשר כתבתי ולא קשיא ליה ולא מידי. והנראה לע"ד כתבתי: