שוב היה מעשה בי"ט האחרון של פסח אחר חצות באו הנערים המשרתים בטחון שהם עכו"ם ורחצו את החטה במים כמנהג כדי שיהיה מוכן לטחון במוצאי הפסח ובא בעל הטחון לשאול אם אסור בהנאה או מותר. והתרתי מכמה טעמי חדא שהביאו לי מהחטה במוצאי י"ט וראיתי אותה שהיא יבשה ולא הגיעה לידי חימוץ ולא לבקוע. ותו דהוי זמן איסורו דרבנן והוי איסורא דרבנן בזמן דרבנן. ותו דטעמא דאיסורא משום קנסא והכא ליכא למקנסיה דאנוס היה ואי משום דעבר אבל יראה ובל ימצא ליתא דהא בי"ט לא הוה אפשר לבערו. ואי משום דהוה ליה לבטליה קודם שמחמיץ הרי לדעתו אין זה חמץ הילכך ליכא למקנסיה. ותו כיון דלאחר זמנו אין איסורו אלא מדרבנן מבטלין אותו ברוב לכתחלה כקל שבאיסורין דהיינו תרומת חוצה לארץ דמבטלין אותה ברוב לכתחלה. ולפי הטעמים הללו התרתי לו לערבו מעט מעט עם שאר החטה ולמוכרו אפי' לישראל. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרט״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
