שאלת ממני ידיד נפשי על מה סמכו במצרים בשעה שעושין מצה שמורה שישראל לשין ועורכין ומקטפין והנכרי אופה דהא בעינן לשם מצה ונכרי אדעתא דנפשיה קא עביד. ואפילו שאומרים לו לאפות לשם מצה אדעתא דנפשיה קא עביד. וכ"ת דאין אפייתה בכלל עשייתה הא ליתא כלל מדפרכינן עלה דרבא בפ' כל שעה דאמר מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות ואי לאו דבעי לתיתה שימור למאי ופרכינן עלה וליעבד ליה שמירה משעת אפייה משמע דבשעת אפייה בעי שימור לשמה. וכן העלה הרשב"א ז"ל בתשובה סימן כ"ו וז"ל ומעתה על כרחנו אין אדם יוצא במצה שלשה נכרי אפילו ישראל עומד על גביו ומזהירו שיכוין לשם מצה לפי באין העכו"ם עושה אלא לדעת עצמו לא לדעתנו. ועוד העלה באותה תשובה שמצה שלשה השוטה אפי' אחרים עומדים על גביו אין יוצאין בה. אבל בחרש וקטן העלה שהוא תלוי במחלוקת מפרשים והסכמתו ז"ל דאין יוצאין בה אפילו אחרים עומדין על גבן. וכן נראה שהוא דעת הפייט שיסד באזהרת הפסח נמנע שלא ילוש חרש שוטה וקטן ועכו"ם שהימר. וכל האוכל מצה על ידיהם יבוש ויחפור וכו'. וא"כ צריך טעם על מה סמכו ואין פוצה פה על זה:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתר״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.